ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לבי נ' דרך ארץ HIGHWAYS) 1995 בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף למבוטחה כתמלוגי ביטוח וכפיצוי על נזק שנגרם לרכב באירוע של תאונת דרכים אשר התרחשה במהלך נסיעתו בכביש מספר 6, אשר על הקמתו והפעלתו ככביש אגרה מופקדת הנתבעת מכוח זיכיון מעם המדינה .

על פי כתב התביעה ביום התאונה נסע הרכב המבוטח על הכביש, ותוך כדי כך רכב שנסע לפניו סטה שמאלה בגלל חפץ שהיה מונח על הכביש ומהווה מפגע, נהג הרכב המבוטח לא הספיק לסטות אף הוא או להתחמק מן המפגע , ואז הרכב עלה על המפגע שהיה בכביש, ואשר התברר יותר מאוחר כי המדובר בצמיג של משאית שהתפרק וניתז על הכביש .

הנתבעת התגוננה בכך שהיא מפעילה סיירים לקטעים שונים בכביש, והפעילה מוקד לקבלת פניות מהציבור , וכי כל אימת שמתקבלת הודעה על מפגע בכביש, היא שולחת סייר או עובד אחר בחברה להסרת המפגע. יחד עם זאת על פי תנאי הזיכיון , סיירים מטעמה מסיירים בכביש, במסגרת החובה המוטלת עליה על פי תנאי הזיכיון, פעם כל עד ארבע שעות.

הנתבעת טענה כי לא התקבלה כל הודעה על מפגע זה , וכי למעשה אין היא חבה בזהירות קונקרטית כלפי מבוטח התובעת , משלא התקבלה כל הודעה על המפגע

אין מחלוקת כי התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות , בכך שהנתבעת לא קיימה את חובת הזהירות שלה כלפי הנוהגים בכביש, ובמיוחד כשמדובר בכביש אגרה אשר הנתבעת גובה מהמשתמשים בכביש אגרה עבור הנסיעה בו,והדבר מקים חובת זהירות מוגברת על הנתבעת.

בא כוח התובעת טען כי בשאלה אם נמסרה הודעה לנתבעת על קיומו של המפגע הספציפי, אם לאו , זהו מידע המצוי באופן בלעדי בידיעת הנתבעת, הנתבעת לא המציאה את כל רישומיה לגבי דיווחים על מפגעים , ואין לדעת אם ומתי נמסרה –אם נמסרה הודעה , על המפגע .

המסגרת הנורמטיבית.

המדור בתביעה בנזיקין המבוססת על עילת הרשלנות , עילה זו מוסדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין הקובעים לאמור .

 35. רשלנות עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.    36. חובה כלפי כל אדם החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.  

בלשון סעיף 35 , מה היה מפעיל כביש סביר עושה במקרה כזה . היה עליו תוך זמן סביר מקבלת הודעה על מפגע לפעול להסרתו ולהבטחת התנועה הבטוחה זורמת בכביש . וגם להפעיל סיירים לפקח על הנעשה בכביש באופן יזום כדי להסיר מפגעים .

על כביש כזה נוסעים מדי יום עשרות אלפים של רכבים, וללא כל ספק צפוי כי יווצרו מפגעים על הכביש, בין אם בגלל חפצים הנופלים עליו,מרכבים נוסעים , או נזילות הנגרמות מרכבים הנוסעים עליו היוצרים מפגע , או התפרקות – כמו שקרה כאן, של חלקים מחפצים שונים . על כן יצירת מפגע ע"י גורמים המשתמשים בכביש , הינו דבר צפוי ואדם סביר – ללא כל ספק- צופה אותו ומוטלת עליו החובה , מצד אחד למנוע את התרחשותו, ומאידך, משהתרחש, להסירו תוך זמן סביר .

נאמר לי שעל פי חוזה הזיכיון בין הנתבעת והמדינה הנתבעת חייבת להפעיל סיירים אשר יעשו סיור בקטע הכביש אשר תחת פיקוחם הוא עד פעם אחת כל ארבע שעות.

גם אם הדבר נכון, ואין לי סיבה להטיל ספק שהוא נכון, הרי תנאי הזיכיון בין המפעיל לבין המדינה , אינם יכולים לבוא במקום עקרונות דיני הנזיקין והפרשנות שבית המשפט ייתן להתנהגות סבירה מצד הנתבעת . העובדה שהזיכיון מתיר לה לשגר סייר כל ארבע שעות, אינו פוטר אותה מן האחריות והחבות בנזיקין, אם בית המשפט ימצא כי פרק זמן כזה ארוך אינו סביר לביצוע בדיקות בשטח למניעת יצירת מפגעים .מילוי אחר תנאי חוזה הזיכיון, מצד הנתבעת , אינו פוטר אותה מחבות בנזיקין מקום שזו תוכח כי קיימת.

ואכן סבור אני כי ביקור אחת לארבע שעות בכביש אגרה סואן כמו כביש מספר 6 מחייב ביקורת תכופה יותר, שכן ארבע שעות הינו פרק זמן ארוך מדי בחישוב הזמן הסביר להיווצרות מפגעים בכביש מן הסיבות שנמנו לעיל .

בא כוח התובעת לא בחן את התנהגות הנתבעת במבחן הסבירות, לאור פרק הזמן שבו מבקר סייר לאורך קטע הכביש, אלא ביסס את טענותיו על הטענה כי לנתבעת נמסרה הודעה על קיומו של המפגע והיא לא עשתה דבר תוך זמן סביר להסרתו .

לעניין קיומו של מפגע בתוואי הכביש יש להתייחס אל שתי תקופות. האחת הזמן שעבר בין יצירת המפגע עד לפגיעה בפועל בכלי רכב הנוסע בכביש, ופרק הזמן השני הוא הזמן שעבר בין המועד שבו אירעה תאונה עד שנציגי הנתבעת הגיעו למקום לפנותו .

באשר לתביעה זו , פרק הזמן השני , שאחרי הפגיעה עד להגעת הסייר, אינו רלוונטי לדיון בתביעה זו .השאלה אם הנתבעת התרשלה במילוי חובת פיקוח על הכביש, או הסרת מפגעים, היא שאלה התלויה בזמן שעבר בין מועד קבלת ההודעה על קיומו של המפגע, ובין מועד התאונה . בפרק זמן זה תיבחן השאלה אם הנתבעת קיימה את חובתה המצופה ממנה א לאו .

לצורך מענה ע שאלה זו יש מקום לבחון מה הוא פרק הזמן שעבר בין המועד בו נמסרה הודעה על קיומו של המפגע בכביש, לבין מועד הגעת הסייר או איש התחזוקה לפינוי המפגע . ככל שזמן זה ארוך יותר הוא עולה מפלס האחריות של הנתבעת, שכן בפרק זמן זה , המפגע היה במקום, הנתבע ת לא עשתה דבר להסירו

ובגין אי הסרתו נגרמה הפגיעה והנזק.