ביטאן נ' שניידר

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטתו של כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 22.12.10, לפיה מצא הרשם לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר שהגישה המערערת, כן קבע הרשם כי ההתנגדות נדחית אף היא. עוד קבע הרשם בהחלטתו כי בנסיבות כאמור, מתייתר הצורך ליתן החלטה לגופם של דברים בבקשה להעברת הדיון בתיק אל בית המשפט השלום באילת. (ת"ט 55771-10-10).

בהתאם להחלטתי מיום 8.2.11, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

טענות המערערת שבפניי

במסגרת טענותיה טענה המערערת ,כי בית המשפט בתל אביב הינו חסר סמכות מקומית לדון בהתנגדות וכי יש להעביר את ההתנגדות לבית המשפט המוסמך , הוא בית משפט השלום באילת. לפיכך טענה המערערת כי היה על הרשם להחליט תחילה בעניין הסמכות המקומית ורק לאחר קניית הסמכות ,היה רשאי לדון בטענותיה בעניין הארכת המועד וההתנגדות לגופן.

לעניין הארכת המועד, טענה המערערת, כי ראוי שלא יקופחו זכויותיה, מקום שיש בידה טענות הגנה טובות כנגד ההמחאות שהוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל. כן טוענת המערערת כי את המחדל בהגשת ההתנגדו באיחור ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות.

עוד טענה המערערת כי הרשם התעלם בהחלטתו מהטענות שהועלו על ידה במסגרת ההתנגדות לגופא (ראה סעיף 11 לכתב הערעור).

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם

א.המערערת אינה מסבירה בתצהירה מדוע נמנעה מלהגיש את התנגדותה במועד ומסתפקת בהעלאת טענה כללית לפיה לא היתה לה שום הזדמנות להתגונן. המערערת לא הניחה תשתית עובדתית לביסוסו של "טעם מיוחד" כנדרש ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה להארכת מועד.

ב.אף לגופה של ההתנגדות אין ממש בטענות שהעלתה המערערת; המערערת אינה מתכחשת לעובדה לפיה נמסרו על ידה המחאות לצורך תשלום דמי השכירות שחברתה נדרשה לשלם למשיב הוא במשכיר. משהודתה המערערת שחברתה נמנעה מלשלם את מלוא דמי השכירות , כבר מהטעם כאמור דין ההתנגדות להידחות.

ג.הטענה לפיה אחותה של השוכרת משמשת ערבה ויש לפנות תחילה אליה אינה משמשת בנסיבות העניין הגנה בפני התובענה השטרית.

ד.טענות מערערת המתייחסות להעדר יכולת כלכלית לתשלום החוב אינן מקימות עילת הגנה בפני התביעה.

דיון והכרעה

א.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי החלטת הרשם הנכבד בדין יסודה ולפיכך דינו של הערעור להידחות.

ב. סוגיית הארכת מועד להגשתו של ערעור הינה שדה משפטי ידוע ומוכר אשר חרוש בהלכות רבות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו (ראו: י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה חמישית, 1988), עמ' 805 (להלן: "זוסמן").

ג.כבר נקבע לא אחת כי הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות. שכן, אחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים - אף להסב נזק לציבור הרחב.

ד.בפסיקה נקבע כחוט השני כי אין נוסחה נוקשה להגדרתו של "טעם מיוחד" , וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו, כאשר דרך כלל יוכר "טעם מיוחד", שעה שהתרחש אירוע שאינו בשליטת בעל הדין ו/או לא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

ה. המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר הינו מועד הקבוע בחיקוק ולפיו ההתנגדות תוגש בתוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה (ראה תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979).

ו.במקרה שבפניי האזהרה הומצאה לידי המערערת ביום 16.5.10, בעוד שהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות הוגשה רק ביום 26.10.10, קרי באיחור ניכר ורק בחלוף 5 חודשים.