ביזי נ' אסקויזידו ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
31948-08
10.5.2011
בפני :
סיגל רסלר-זכאי

- נגד -
:
יפים ביזי באמצעות עו"ד וינינגר
:
1. אליהו אסקויזידו
2. ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ
3. עמוס כהן
4. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

החלטה

החלטה

מבוא

לפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק" ). התאונה ארעה ביום 15 יוני 2006, במהלכה נפגע התובע באורח קשה.

בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 30 מאי 2010, נשמעה עדותם של נהג המשאית, נהג הרכב הפוגע ובוחן המשטרה מר אילעזר סייג. לאחר שמיעת העדות התבררה התשתית העובדתי ונסיבות קרות התאונה והפגיעה בתובע. נותרה במחלוקת שאלת חבותם של הצדדים כתוצאה מכך.

נסיבות התרחשות התאונה:

התובע, ביזי יפים (להלן: "התובע"), עסק בפינוי אשפה, הגיע לזירת התאונה במשאית אשפה מ.ר. 7244300 (להלן: "המשאית"), אשר היתה נהוגה על ידי הנתבע 3. התובע ירד מהמשאית וחצה את הכביש על מנת לאסוף פח אשפה שהיה מונח בצידו השני של הכביש. בשעת חציית הכביש פגע בו רכב נתבעת 2 (להלן: "הרכב הפוגע"), אשר היה נהוג על ידי נתבע 1.

עוד הוכח כי בעת התרחשות התאונה, המשאית הייתה במצב עצירה ומנוע המשאית היה מונע. התובע ירד מן המדרגה האחורית של המשאית וחצה את הכביש לכיוון מיכל האשפה שעמד בצידו הנגדי של הכביש (מעבר לנתיב התנועה הנגדי), על מנת להביאו למיכל אשפה. בשעה שחצה את הכביש נפגע מהרכב הפוגע. עובד נוסף בשם סרגיי טיפל במיכל אשפה אחר אותו היה אמור לרוקן לתוך המשאית ולא הבחין בתאונה.

המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא על מי מהנתבעים תוטל החבות לפיצוי התובע. האם על מבטחת המשאית, האם על מבטחת הרכב הפוגע או אולי על שתיהן בחלקים שווים.

טענות נתבעת 2, מבטחת הרכב הפוגע

לטענתה יש להטיל החבות על נתבעת 4, מבטחת המשאית, זאת מן הטעם שבעת הפגיעה התובע היה בבחינת "משתמש" במשאית והפגיעה בו הייתה תולדה של הסיכון אותו יצר ה"שימוש" במשאית. ירידתו של התובע "חלקיקי שניה" קודם לכן מהמשאית, אינה הופכת אותו ל"הולך רגל" כהגדרתו בחוק, שכן פגיעתו הייתה קשורה באופן הדוק לשימושו במשאית, ואירעה במהלך רצף הפעולות המהוות חלק אינטגראלי מהשימוש התחבורתי, הרגיל והטבעי במשאית לאיסוף אשפה. הפגיעה נגרמה עקב הסיכון שיצר ה"שימוש" במשאית.

במיוחד מדגיש ב"כ נתבעת 2, כי כאשר מדובר בכלי רכב בעל יעוד ספציפי או מיוחד, יש לבחון את סוגיית "השימוש" בהקשר רחב של השימוש התחבורתי, הרגיל והטבעי באותו כלי רכב, כאשר נזק גוף הנגרם במהלכו של אותו שימוש וכחלק ממנו, יחשב גם הוא כנזק שנגרם עקב "שימוש תחבורתי" באותו רכב.

לטענת נתבעת 2 יש לראות את מהלך הארועים באופן הבא ולפיו:

"פעולת האשפה מתבצעת באופן מחזורי כאשר משאית האשפה מתקדמת בנסיעה לכיוון מיכל האשפה המיועד לאיסוף וריקון, בהגיעה סמוך אליו, עוצרת המשאית מבלי לדומם את המנוע ואז אחד מ-2 הפועלים המוסעים על המדרגה האחורית של משאית האשפה ניגש לאסוף את מיכל האשפה ולהביאו למשאית ותפקידו של הפועל האחר הוא לרוקן אל תוך המשאית את המיכל שהובא".

כיוון שהמדובר בשרשרת פעולות אשר כולן נועדו לקיים את ה"מטרה התחבורתית" של "השימוש" במשאית האשפה הרי שניתן לראות בהן רצף בלתי ניתן לניתוק המהווה חלק מהשימוש. בהמשך לניתוח זה, נטען כי כיוון שהפגיעה בתובע אירעה בתום אחד משלבי הביניים של נסיעת משאית האשפה, ממקום למקום ובמהלך רצף הפעולות המהווה את תהליך השימוש התחבורתי במשאית האשפה, יש לראותה כחלק בלתי נפרד מה"שימוש התחבורתי" שנעשה במשאית האשפה, כאשר הפגיעה בתובע במקרה זה גם אירעה בסמיכות קרובה ביותר של זמן ומקום, אשר לא ניתקוה משרשרת הפעולות האמורה.

עוד, טוענת נתבעת 2 כי לא חל בעניננו החריג של "פריקה וטעינה" וזאת משום שבעת שנפגע התובע טרם החלה פעולת הטעינה ולמעשה מדובר בשלב הכנה מוקדם לקראת פעולת הטעינה אשר טרם נכנס לשלב הטעינה עצמה.

לחילופין, טוענת נתבעת 2 כי בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לחוק, ככל שייקבע כי במועד התאונה התובע היה בבחינת "הולך רגל", הרי שהמדובר בתאונה מעורבת ויש לחייב הנתבעים כולם, ביחד ולחוד לשאת בפיצוי נזקי התובע.

טענות נתבעת 4, מבטחת המשאית

לטענתה במועד התאונה התובע לא נפגע עקב "שימוש" במשאית "למטרות תחבורה" אלא היה בבחינת "הולך רגל" שנפגע על ידי הרכב הפוגע שבו נהג הנתבע 1. עוד מוסיפה נתבעת 4, כי לא די בהימצאותה של המשאית בזירת האירוע בכדי לקשור את התובע לשימוש בה.

לענין זה נטען על ידי נתבעת 4 כי לא התקיים "שימוש" מוכר למטרות תחבורה מבחינתו של התובע במשאית. אין להכליל לטענתה שימושי לוואי ברכב, שעה שרשימת ה"שימושים" הינה רשימה סגורה. בהתאם, לאחר השלמת הירידה מהמשאית, וההליכה לעבר מיכל האשפה הסתיים השימוש במשאית ו"נותק" ממנו עובדתית ומשפטית, עד לעליה המחודשת של התובע למשאית לשם המשך נסיעה עד לעצירה הבאה.

לטענתה החילופית של נתבעת 2, בדבר חבות משותפת - טענה כי אין לחייבה בחבות משותפת, שכן הוראות סעיף 3(ב) לחוק אינן מתקיימות, שעה שהרכב הפוגע פגע ישירות ובאופן בלעדי בתובע ולא התקיים מגע פיזי בין המשאית לבין התובע או בין המשאית לבין הרכב הפוגע. לכן, אין לראות במשאית רכב מעורב בתאונה שנגרמה להולך הרגל כאמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>