ביומי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 04/07/09, נפגע בכתפו עקב ביצוע עבודתו כרפד, עת נדרש להרים כיסא אוטובוס כבד (להלן: "האירוע").

בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק כי לא הוכחה התרחשותו של האירוע הנטען.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.לאחר ששמענו את עדותו של התובע , ועיינו במכלול המסמכים שבתיק, בניהם מסמכים רפואיים, אנו קובעות כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לשכנע בעצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים העיקריים והמצטברים שדלקמן –

א.סעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן: "החוק") קובע בין היתר כי "תאונת עבודה" הינה "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בסעיף 83 לחוק נקבעה חזקת סיבתיות, לפיה –

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

יחד עם זאת, מקום בו טוען עובד לקיומה של תאונת עבודה, מוטל עליו, בראש ובראשונה, להוכיח קיומו של האירוע התאונתי הנטען על ידיו.

ב.בענייננו, גרסתו של התובע ביחס לפרטי האירוע, לא נתמכה בכל ראיות או עדויות שהן, וזאת למרות שטען בעדותו בפנינו שהיו עדים לאירוע, עדים שלא הובאו להעיד בפני בית הדין.

לא זאת אף זאת, שבעוד שבתביעתו למל"ל נרשם, כפי שנרשם בתצהיר העדות הראשית שלו, שנפגע כאשר ביקש להרים כיסא כבד, הרי שבחקירתו בפנינו טען לאירוע שפרטיו שונים בתכלית, והוא שניסה לפתוח בורג שהיה תפוס בחוזקה וידו החליקה ואז ספג מכה.

ג.מעיון בכרטיסו הרפואי של התובע עולה כי בעוד שבטופס התביעה למל"ל נרשם כי קיבל טיפול רפואי בפגיעתו בו ביום הרי שבכרטיס מתועד ביקור למחרת היום, ובעוד שטען שביקר אצל הרופאה בשעות הבוקר, הרי שעל פי הרשום ביקר בשעות אחה"צ.

לא זאת אף זאת, שבביקור מיום 05/07/09, למחרת האירוע, נרשם כסיבת ההפניה - "באופן פתאומי כאבים בכתף ימין, ללא סיפור של טראומה".

ד.הלכה פסוקה היא, כי יש לייחס משקל לדיווחים שנמסרו ע"י המבוטח בבואו לקבל טיפול רפואי בסמוך לפגיעתו, ולרישומים הנכללים באנמנזה שנגבתה ממנו.

ואמנם, על פי הלכה זו הרישומים הרפואיים אינם חזות הכל, ויוכל בית הדין להעדיף את העולה מעדותו של המבוטח המובאת בפניו, מקום בו העדות מהימנה בעיניו באופן מיוחד.

לצערנו בענייננו, לא היה בהתרשמותנו מעדות התובע כדי להביאנו להעדיף את דבריו, שכאמור לא קיבלו תימוכין בכל עדות או ראיה חיצונית, על פני העולה לכאורה מהרישומים הרפואיים, בהם מופיעה גרסה פוזיטיבית השוללת חבלה.

3.נוכח האמור לעיל, אנו קובעות, כאמור, כי התובע לא הוכיח את עצם התרחשותו של האירוע התאונתי הנטען.

משכך, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות מתחום הבטחון הסוציאלי - לא נעשה צו להוצאות.

4.במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.