ביהמ"ש לענייני משפחה לא אישר צוואה לטובת מטפלת

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה ו.ו. ז"ל, שנשאה ת"ז ....(להלן- " המנוחה") וההתנגדות לקיומה של צוואה זו.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         המנוחה הלכה לעולמה ביום 9.12.07. היא נפטרה כשהיא ערירית ושרויה בלא ילדים.

2.         המנוחה ערכה את צוואתה האחרונה ביום 14.11.07 בה זיכתה את התובעים בכל רכושה. התובעים ביקשו לקיים הצוואה במסגרת ת"ע 104020/08. יצוין שהתובעים היו בניו של בן דודה של המנוחה, היחיד מבני משפחתה שכמוה שרד את השואה. המנוחה נישאה לבן דודה, היינו הנתבעים היו אחייני בעלה המנוח וגם בניו של בן דודה של המנוחה.

3.         הגב' ר.ע., ששימשה כמטפלת למנוחה מטעם אגף הרווחה של עירית רמת גן, התנגדה לבקשת התובעים במסגרת ת"א 104021/08.

4.         לטענת הגב' ר.ע., המתנגדת לקיום הצוואה מיום 14.11.07 (להלן- " הנתבעת"), המנוחה לא היתה כשירה ביום זה לחתום על צוואה. היא טענה שהמנוחה לא הבינה את השפה בה נערכה הצוואה ועל מה היא חותמת, והבהירה כי היא אוחזת בשתי צוואות קודמות מ- 5.11.06 ומ- 6.2.07. הנתבעת הגישה איפוא תביעה לקיום צוואת המנוחה מיום 6.2.07 במסגרת ת"ע 104022/08 ולקיום צוואה זו התנגדו ר.וע.ו. במסגרת ת"ע 104023/08.

5.         בהתנגדותם לקיום הצוואה הקודמת של המנוחה מיום 6.2.07 בת"ע 104023/08, טענו ר. וע.ו. כי צוואתה האחרונה של המנוחה, היינו זו מתאריך 14.11.07, היא שמביעה את רצונה האחרון ולפיכך אין לקיים את הצוואה מיום 6.2.07 ו/או 5.11.06 וכי הנתבעת בבקשה לקיום הצוואה האחרונה, החתימה את המנוחה על צוואה לטובתה תוך שניצלה את תלותה בה. הנתבעים בתיק זה (הם התובעים לקיום הצוואה מיום 14.11.07), לא העלו טענה של אי כשרות המנוחה לחתום על הצוואה מיום 6.2.07.

6.         התיקים המפורטים לעיל אוחדו על ידי. באופן טבעי הדיון התמקד בצוואה האחרונה (מיום 14.11.07), שהרי ממילא אם תקוים הצוואה האחרונה לא יהיה צורך בדיונים לענין הצוואות הקודמות של המנוחה מיום 6.2.07 ו- 5.11.06. 

7.         בצוואה מיום 14.11.07 שנערכה בפני הנוטריון משה רבינוביץ' מתל אביב, ציוותה המנוחה כי צוואתה מיום 6.2.07 בה ציוותה דירתה לנתבעת תבוטל, כי הנתבעת תקבל מרכושה 100,000 ש"ח, ואת יתרת רכושה ציוותה לתובעים, ר.ו. וע. ו., בחלקים שווים ביניהם.

8.         הנתבעת טענה את נימוקי התנגדותה במסגרת ת"ע 104021/08, וטענה, כאמור, כי היא מחזיקה בידיה בשתי צוואות קודמות של המנוחה, האחת מיום 5.11.06 החתומה על ידי עדים שונים באותו רחוב, והשניה מיום 6.2.07, שנערכה בפני הנוטריון עו"ד יוסף בלום (והיא נשוא בקשה לקיום צוואה במסגרת ת"ע 104022/08 אליה התנגדו התובעים במסגרת ת"ע 104023/08).

9.         לטענת הנתבעת, התובעים מחזיקים בידיהם -

" צוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה, והיא נעשתה בפני נוטריון משה רבינוביץ' המייצג את המשיבים בבקשה לקיומה כיום. צוואה זו הינה מיום 14.11.07 (3 שבועות בלבד לפני פטירת המנוחה) והיא ערוכה בעברית בלבד, כאשר נטען כי היא תורגמה למנוחה בעל פה לשפה הרומנית. צוואה זו כמובן לא הופקדה במשרדי הרשם לענייני ירושה...".

10.        עוד טענה הנתבעת, כי המנוחה הלכה לעולמה ביום 9.12.07 כשהיא מאושפזת במוסד הסיעודי "נאות השרון" במצב רפואי וקוגניטיבי קשים ביותר. מי שאשפז את המנוחה היא הנתבעת, שמצאה אותה יום קודם לאשפוזה שוכבת על רצפת דירתה במצב חסר אונים. המבקשת הקימה אותה, ניקתה אותה, החליפה לה ורצתה להזמין אמבולנס ולקחת אותה למיון, אך המנוחה סרבה והסכימה רק שיוזמן רופא מהמוקד, בסופו של דבר למחרת נמצאה המנוחה שוב שוכבת חסרת אונים, והפעם אשפזה אותה הנתבעת ואובחן אלח דם זיהומי ואוטם שריר הלב. לטענת הנתבעת היא ומתנדבת מהעיריה היו אלה שסעדו את המנוחה.

            לטענת הנתבעת הצוואה מיום 14.11.07 נערכה בעוד המנוחה מאושפזת במוסד הסיעודי, אך מבחינת מצבה הקוגניטיבי של המנוחה בתאריך המופיע בצוואה ומבחינת השפה - יש חששות כבדים לגבי מהימנותה של הצוואה, ומסקנת הנתבעת בהתנגדותה היא כי הצוואה " פסולה לחלוטין ולא ניתן לקיימה", מה גם שבניגוד לצוואתה הקודמת, המנוחה לא הפקידה הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.

11.        להשלמת הרקע הדיוני אומר כי ביום 25.11.08 אפשרתי לכל אחד מהצדדים לקבל החומר הרפואי הנוגע למנוחה, ובסופו של דבר קבע התיק להוכחות, תוך קביעת מסלול מסודר של הגשת תצהירי עדות ראשית.

12.        להשלמת הרקע אוסיף כי ביום 7.5.09 הוגשה על ידי התובעים בקשת רשות להגיש חוות דעת מומחה (ראה בש"א 6217/09 בתיק זה). התובעים ביקשו לצרף תעודה רפואית של ד"ר קרפל ששימש רופא במרכז הסיעודי נאות השרון בו היתה מאושפזת המנוחה בעת שחתמה על הצוואה האחרונה. הנתבעת, המשיבה בבקשה, התנגדה לצרוף המבוקש.

            בנסיבות אלה ובהתחשב בהוראות תקנה 258(יב) דחיתי את הבקשה, באופן שתעודה זו לא  תשמש כאסמכתא, ומיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר אברהם פלדינגר, אשר התבקש לחוות דעתו בשאלה מה היה מצבה הקוגניטיבי והנפשי של המנוחה עובר לחתימת הצוואה ביום 14.11.07, והאם היתה המנוחה באותה עת כשירה לחתום על מסמכים משפטיים, ובכלל זה צוואה (ראה החלטתי מיום 6.7.09).

13.        חוות הדעת של המומחה הוגשה לבית המשפט ביום 30.12.09 ובחלק של המסקנות היא קובעת כי המנוחה לא היתה במצב קוגניטיבי צלול בכדי להבין ולחתום על הצוואה מיום 14.11.07, החל משעות אחר הצהריים של אותו יום. במסגרת חוות דעתו התייחס המומחה גם לתעודה הרפואית של ד"ר קרפל. 

14.        בנסיבות אלה איפוא, ולאחר ששמעתי את העדים, ובאי-כח הצדדים סיכמו טענותיהם, ניתן עתה פסק דיני.