ביהמ"ש: חובות הימורים יוחרגו מאיזון המשאבים שבין בני הזוג

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעה לאיזון משאבים שהגישה התובעת כנגד הנתבע.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ב- 10.9.1981. נישואי הצדדים נקלעו למשבר, ובנסיבות אלה הוגשה התביעה.

2.         למעשה ברקע הסכסוך בין הצדדים טענת הנתבע כי התובעת לא היתה נאמנה לו, ולפיכך הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, ומנגד, טענת התובעת בבית הדין הרבני לשלום בית. בינתיים ובמהלך הדיונים שבפני התגרשו הצדדים ביום 7.4.2010.

3.         אדגיש עוד כי במסגרת הסכסוך הקשה בין הצדדים הכרעתי בתביעת מזונות ילדי בני הזוג שהוגשה באמצעות אמם - התובעת (ראה פסק הדין בתמ"ש 15680/08 מיום 19.4.09). הבנתי מן הצדדים שערעורו של הנתבע על פסק הדין בענין המזונות נדחה.

4.         ברקע הסכסוך האשמות קשות שהטיחו הצדדים איש ברעהו: התובעת טענה כי הנתבע מכור להימורים ועקב כך גרם לפרעון חובות ההימורים מתקבולים שונים שהיו אמורים להיות חסכון משפחתי. גם הנתבע העלה מצדו טענות קשות כנגד התובעת, לאי נאמנות וגם להעלמת כספים מצדה.

5.         היחסים בין הצדדים היו מתוחים מאד והדבר בא לידי ביטוי גם בהתדיינות שבפני ובהתנסחויות הקשות של הצדדים ובאות-כוחם. נראה היה כי למרבה הצער גם הפעם גלש הסכסוך גם אל ב"כ הצדדים.

6.         עקב הסכסוך הקשה התבקשתי על ידי הנתבע כי אפסול עצמי מלישב בדין, וזאת, לדעתו, כיון שדעתי לכאורה "ננעלה", טענה שדחיתי. נראה היה שעם חילופי הייצוג של הנתבע הוא החל להטיח האשמות כבדות, מנוסחות בלשון בוטה ואף בוטה מדי, והדבר ניכר גם בסיכומים מטעמו.

7.         ביום 11.7.2010 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי רכוש. לאחר שהתצהירים הוגשו הסכימו הצדדים דיונית לתהליך הוכחות קצר בשתי נקודות: מהו מועד הקרע בין הצדדים והאם החובות להם טוען הנתבע הם חובות משותפים או חובות פרטיים.

            עוד הסכימו הצדדים כי לאחר שאכריע בסוגיות הנ"ל, בהן הם חלוקים, ימנה בית המשפט אקטואר שיתן חוות דעת לצורך איזון משאבי הצדדים.

            במסגרת הסכמה דיונית זו ויתר הנתבע על טענתו להעדר סמכות לבית המשפט, טענה אותה ככל הנראה עמד לבחון במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתי שדחתה את טענתו לדחות תביעת התובעת על הסף בטענה של העדר סמכות.

8.         הוריתי איפוא על הגשת תצהירי עדות ראשית במסלול מסודר, ובמסגרת החלטתי קבעתי (ראה סעיף 7 להחלטתי מיום 7.10.2010) כי " התצהירים יהיו תמציתיים וקצרים, בהתאם למחלוקות כפי שהוגדרו". חרף החלטתי הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע בהיקף רחב ולא תמציתי.

9.         לאחר ששמעתי ההוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, ניתן עתה פסק דיני.

דיון

10.        הנתבע היה שנים ארוכות עובד ... ופרש לפנסיה מוקדמת. התובעת שימשה מזכירה ב....

11.        המחלוקת שבין הצדדים פשטה צורה ולבשה אחרת: מלכתחילה טען הנתבע כי מועד הקרע צריך להיות היום שבו הפסיק לישון עם התובעת בחדר השינה. במסגרת סיכומיו טען כי היום הנכון צריך להיות יום הגירושין.

            התובעת מצידה טענה בסיכומיה כי היא משאירה השאלה לשיקול דעת בית המשפט, והוסיפה כי לאחר שנוכח הנתבע כי נושא הרכוש לא ידון בבית הדין הרבני עקב דחיית העדר טענת הסמכות של הנתבע, שונתה עמדתו.

12.        כאמור הצדדים קבעו שאכריע בסוגיה של היום הקובע (משום מה היה שימוש במינוח "יום הקרע"). אני קובעת כי איזון המשאבים ייעשה מיום נישואי הצדדים ועד גירושיהם, היינו 7.4.10, והוא ייחשב "היום הקובע" לצורך הענין.

            הכרעה זו נובעת מכך שהתובעת השאירה השאלה לשיקול דעתי, ואילו הנתבע עצמו אמר בסיכומיו כי מקובל עליו שיקבע, על פי דרישת התובעת, כי מועד הקרע יהיה מועד הגירושין וכי יש לאזן זכויות וחובות שנצברו (ראה סעיפים 6 ו- 7 לסיכומי הנתבע).