ביהם ואח' נ' נציגות הבית המשותף ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון, וכן בקשה להעלאת גובה הערבון מטעם המשיב 1.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 13.3.13 ניתן פסק דינו של המפקח על הבתים המשותפים (להלן: "המפקח") בתיקים 142/10 ו-135/10 (להלן: "פסק הדין"). ביום 25.4.13 הגיש ב"כ המבקשות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, וביום 30.9.13 דחה מותב זה את הבקשה. ביום 9.10.13 הגיש ב"כ המבקשות ערעור על החלטת מותב זה מיום 30.9.13. ביום 25.12.13 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט א. פרקש, סגן נשיא) במסגרתו נדחה ערעור המבקשות לעניין אי הארכת המועד ביחס לנציגות הבית המשותף, אולם, נותר ערעורן העצמאי של המבקשות על פסק הדין. בעקבות זאת, הנני נדרש כעת לבקשת המבקשות לקבלת פטור מהפקדת ערבון, שהוגשה ביום 28.4.13.

לטענת ב"כ המבקשות, השלכות פסק הדין, בעקבות חיוב המשיבה 2 בביצוע תיקונים נרחבים במבנה, הן כי כל אחד מבעלי הזכויות, ובהם המבקשות, ייאלצו לשאת בהוצאות כספיות כבדות אשר עלולות להסב להן נזק בלתי הפיך. לאור האמור, ובכדי להגן על זכויותיהן וקניינן, נכפה על המבקשות להגיש את הערעור. לטעמו, שגה המפקח כשקבע כי ימונה מהנדס, וכי הוא שיקבע אלו עבודות יש לבצע. בכך, העביר המפקח למעשה את ההכרעה למהנדס. לדעתו, די באמור כדי להראות כי ישנם סיכויים טובים עד מאוד שפסק הדין יבוטל. לטענתו, הטלת ערבון כספי בסך של 15 אלף ₪ מהווה נטל כספי נוסף על המבקשות, ובית המשפט מתבקש לפטור אותן, ולמצער, להפחיתו עד למינימום האפשרי.

לטענת ב"כ המשיב 1, כשנתקבל פסק דינו של המפקח, הסכימו המשיבים 1 ו-2 כי פסק הדין הנו סביר והגיוני, וכי ניתן לחיות עמו ולפתור באמצעותו את הסכסוך. לדבריו, המשיבים הם אלו שההליך נכפה עליהם בעל כורחם ולא המבקשות, ולכן יש להבטיח את זכויותיהם על ידי הכפלת סכום העירבון והעמדתו על סך 30 אלף ₪. לטענתו, המבקשות הן בעלות אמצעים אשר יש ביכולתן להפקיד את העירבון. היות וסיכויי הערעור שואפים לאפס, סבור המשיב 1 כי ראוי שהמבקשות תפקידנה את הדרוש לכיסוי ההוצאות.

ב"כ המבקשות טען בתגובה, כי המשיב 1 אינו מיוצג ולכן אפילו אם ידחה ערעור המבקשות, הרי שהוצאותיו יהיו מינוריות. לדבריו, היות והמשיב 1 יודע כי פסק הדין הנו שגוי, הוא יוצא מגדרו על מנת שזה יהיה חלוט. לטעמו, עיון בפסק הדין מעלה כי המפקח קבע שהמשיב 1 לא הוכיח את תביעתו ולכן חובה היה עליו לדחות את תביעתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת העירבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראו: בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, 17.10.2007). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במסגרת זו, על המבקש פטור מהפקדת עירבון לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית עדכנית ומלאה בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום (ראו: בש"א 3849/11 פלג נ' SOFASA LLC, 22.5.2011).

בענייננו, המבקשות כלל לא התייחסו למצבן הכלכלי, ואף לא פירטו אותו בתצהיר. כמו כן, המבקשות לא צירפו מסמך כלשהו המעיד על קושי כלכלי בהפקדת העירבון או בגיוסו ממקורות שונים. בפועל, עולה כי המבקשות מיוצגות על ידי עורך דין פרטי, דבר המצביע לכאורה על כך שיש בידיהן מקורות מימון. כידוע, התנאים לפטור הם מצטברים ואין די בהצבעה על סיכויי ההליך לבדם, על מנת להצדיק קבלת פטור מהפקדת ערבון.

יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפוי וסיכויי הערעור, נחה דעתי, שיש להפחית מגובה העירבון ועל כן החלטתי להעמידו על סך עשרת אלפים ₪ בלבד.

הערבון ישולם אפוא בתוך 21 יום מהיום, שאם לא כן, הערעור יימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: