ביה"ד הארצי הגדיל את הפיצוי לעובד מדינה שהתלונן על שחיתות- יקבל 250 אלף שקל

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו שני ערעורים, הנדונים במאוחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' ירדנה רוביו ומר אורי בירן; תע"א 1157-07) בו התקבלה בחלקה תביעתו של מר בן שמעון (אשר למען הנוחות ייקרא להלן המערער) לפיצויים בעילות שונות הנוגעות לפיטוריו מעבודתו במשיבה. על פי טענת המערער, הוא פוטר בניגוד לדין מחמת היותו חושף שחיתויות בניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן גם חוק הגנה על עובדים או החוק), והליך הפיטורים היה נגוע בחוסר תום לב, פגיעה בשמו הטוב והפרת חוזה עבודה.  

            להלן עיקר העובדות, השתלשלות ההליכים ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערער, איש כספים במקצועו, החל לעבוד בשנת 1977 בבנק יהב ובשנת 1988 החל לעבוד בשירות המדינה כמפקח מס באזור איו"ש במשרד האוצר.  באוגוסט 1998 הוא החל לעבוד בתפקיד סגן חשב בכיר במשרד התיירות, כעובד משרד האוצר וכפוף לו מינהלית ומקצועית. כשנה לאחר תחילת עבודתו בתפקיד, אף נכתבה לגביו חוות דעת חיובית על תפקודו.

            בחודש אוגוסט 2000 התלונן המערער בפני חשב המשרד, מר וייס (להלן גם מר וייס), על פעילויות כספיות חריגות שגילה במסגרת עבודתו והודיע על הצורך לתקנן. טענותיו של המערער עסקו בשלוש פרשיות שונות, לפי הפירוט הבא:

א.  תשלומים ששולמו לרו"ח אברמזון ושות': המערער סירב לשלם חשבון רו"ח שהוגש לחודשים מאי עד יולי 2000 בטענה כי החשבון היה בתחולה רק מיום 1.8.00.

ב.   תשלומים לקבלן ירידים מאנגליה הקרוי "איגואנה" המבצע עבודות קבלנות של משרד התיירות בחו"ל: המערער טען ששולם לקבלן סכום ביתר בגין דיווח כוזב בדבר גודל השטח המושכר ביריד בינלאומי בגרמניה. מר וייס סירב לבקשתו של המערער לקזז מתשלומים עתידיים לקבלן את הסכום ששולם לטענתו ביתר.

ג.   תשלומים למרכז הבהאים העולמי (להלן גם המרכז): בשנת 1987 נחתם הסכם בין המדינה לבין המרכז על הטבות במסים עקיפים בהתקיימם של תנאים ספציפיים. המערער טען, כי הגיעו לידיו מסמכים ממשרד רו"ח עמיאל, שהיה מופקד על הביקורת על המרכז, לפיהם נמצאו חריגות חמורות בדיווחי רואה החשבון של המרכז בגין החזר מס עקיף, שגרמו לתשלום החזרים ביתר מטעם המדינה בסכומים של עשרות מיליוני שקלים.

      ביום 14.8.00 התקיימה ישיבת ביקורת על פרויקט הבהאים, שעלתה לטונים גבוהים ובמהלכה הטיח המערער את האשמותיו בפני נציגי המרכז. לאחר קיומה של הישיבה הודיע המערער למר וייס כי אם לא יתוקנו הליקויים הוא יפנה לגורמים חיצוניים, ואכן, ביום 15.8.00 הגיש המערער תלונה לממונה על תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בטענה ל"פעולות בלתי תקינות במשרד התיירות".

3.         יום לאחר מכן פנה מר וייס בתלונה לסגן החשב הכללי במשרד האוצר מר מוטי מרוז וטען כי המערער אינו עומד בציפיות העבודה המשותפות במשרד, הוא גורם נזק בתפקוד ורמת השירות של החשבות, וגרם לתקרית מבישה בפגישה עם נציגי המרכז. ביום 3.9.00 פנה המערער לחשב הכללי מר ניר גלעד בה הודיע לו על תלונתו למבקר המדינה ומסר כי מאז שהדבר הועלה בפני מר וייס הוא "זוכה לביקורת נוקבת שלו בעיקר בנושא הטיפול במרכז הבהאי העולמי בחיפה".

            במקביל נערך בירור בלשכה המשפטית של משרד האוצר באשר להסכם עם המרכז. ביום 28.8.00 ניתנה חוות דעת מטעם עו"ד דינה ירום בהתייחס לממצאים שהעלה רו"ח שטרנברג באשר להסכם עם הבהאים, וממנה עולה כי לא נמצאו חריגות ביישומו של ההסכם אלא לכל היותר היו אי הבנות בעניין. המערער השיג על חוות הדעת האמורה ודרש כי ממצאי הבדיקה ינומקו מחדש, אולם עו"ד ירום דחתה את בקשתו בטענה כי ההערות במכתבו נובעות מחוסר הבנה ובקיאות בפרטי ההסכם, וכן דחתה היועצת המשפטית של משרד האוצר, עו"ד ימימה מזוז, השגה נוספת על תשובתה של עו"ד ירום וחיזקה את מסקנותיה.

המערער שב ופנה לעו"ד ירום בעניין מסקנותיה וזו השיבה ביום 10.10.00 כי אין במכתבו עילה לשינוי חוות דעתה, וכי הערותיו נובעות מחוסר הבנה וחוסר בקיאות בפרטי ההסכם.

            בתוך כך, ביום 24.9.00 הוגשו למר גלעד מסקנות בדיקה של יחידת הביקורת בחשב הכללי (חתומות על ידי מר יוסף שטראוס, סגן בכיר לחשב הכללי) באשר לטענות המערער בעניין הקבלן "איגואנה" ומשרד רו"ח אברמזון, ונכתב כי פעילות החשב היתה תקינה ואין בתלונה כל ממש. עוד נכתב, כי "סגן החשב כתב את מכתבו על סמך מידע חלקי בלבד ומבלי שבדק וגיבה את תלונותיו באסמכתאות נאותות". על פי מסקנותיו של מר שטראוס, לגבי הקבלן "איגואנה": שולם להנהלת היריד סכום קטן יותר בעקבות משא ומתן, והתשלומים שוחררו לאחר שהנושא נבדק לעומק ע"י היחידה המקצועית והלשכה המשפטית ולאחר קבלת אישור בכתב מסגנית היועץ המשפטי. עם זאת נמצא טעם לפגם בכך שחודשה ההתקשרות עם אותו ספק בעיצומו של מאבק משפטי בין הצדדים. לגבי הטענה לפעילות חריגה של רו"ח אברמזון: נכתב כי התשלומים שבוצעו הינם תקינים ובוצעו בהתאם לחוזה שנחתם עמו, ולא נמצא ניגוד עניינים בהעסקתו.

4.         ביום 22.10.00 הודיע מר וייס למערער כי בבדיקה שערך התברר לו שהמערער ביטל תשלומים שאושרו על ידו. לכן בוטלו הרשאותיו של המערער לבצע תשלומים ולהיכנס למערכת ההתחייבויות הכספיות של המשרד (הקרויה "מערכת בוחן") עד לבירור עם החשב הכללי. באותו יום מילא מר וייס דו"ח הערכה שלילי על תפקוד המערער בעבודה והמליץ שלא לקדמו לאף תפקיד במערכת. מאוחר יותר הגבלת סמכויותיו של המערער אושרה באופן קבוע ואף נשלח מכתב תלונה נגד המערער מטעם מנכ"ל משרד התיירות אשר דרש להעבירו מתפקידו.

            ביום 23.10.00 התקיים בירור אצל סגן החשב הכללי בהשתתפות המערער ומר וייס, ובסיכום הדיון נכתב כי טענותיו של המערער אינן מוצדקות ועלולות לגרום לנזק למדינה, ולכן ההחלטה בדבר משיכת סמכויותיו מאושרת באופן קבוע. בדיון מאוחר יותר אישר החשב הכללי במשרד האוצר, ניר גלעד (להלן גם מר גלעד) את משיכת הסמכויות.

            ביום 29.11.00 התקיים דיון נוסף בדבר תלונותיו של המערער, בה הבהיר שוב מר גלעד כי תלונותיו של המערער נבדקו ונמצאו בלתי מוצדקות, וכי הוא רואה בחומרה את ניסיונו של המערער לבצע פרשנות עצמאית של החוזה עם הבהאים. צוין כי המערער פעל בדרך של הכפשות אישיות חסרות בסיס והמשך פעילותו כסגן חשב משרד התיירות מסב נזק לחשבות ולמשרד, ולכן אין מקום להמשיך את העסקתו באגף החשב הכללי ובחשבות משרד התיירות בפרט ומתבקש להחזירו לאגף מס הכנסה. למעשה המערער המשיך להגיע לעבודתו ופעל בסמכויות מצומצמות.

5.         המערער הגיש תלונה למשרד מבקר המדינה נגד מר גלעד ודרש להשיב לו את סמכויותיו ולהכיר בו כחושף שחיתויות. תלונתו נבדקה, ובמכתבה של עו"ד ליאת שכטר מנציבות תלונות הציבור מיום 1.7.01 נמסר כי מבירור שנעשה עולה כי תלונותיו נבדקו ולא נמצא להן מקום, ומה שהביא לנטילת סמכויותיו של המערער הם פעולותיו ומעשיו לאחר שלא נמצא צידוק או בסיס לטענותיו בדבר אי סדרים והתנהלות לא תקינה של המשיבה. נמסר כי לתלונותיו של המערער לא נמצא בסיס והוא העלה טענות רבות וחמורות נגד גורמים רבים ללא אסמכתא של ממש, ובנסיבות אלה נטילת הסמכויות לא באה כתגובה על הודעה בתום לב על מעשי שחיתות, ולא נמצא בסיס לטענה כי בוצעה עבירה על חוק הגנה על עובדים.  

המערער המשיך בשנים 2000 ו-2001 להעלות את טענותיו נגד מר גלעד, מנכ"ל המשרד וחשב המשרד, לרבות ברשת האינטרנט, כאשר טען כי הם מעבירים כספי ציבור שלא כדין למרכז הבהאים. 

            בעקבות האירועים הוגשה נגד המערער ביום 28.11.01 תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בה הואשם שפרסם באינטרנט טענות סרק על העברת כספים שלא כדין למרכז ופרסם כי החשב הכללי מסתיר את הדברים ומחפה עליהם. הוחלט כי המערער לא יועבר מתפקידו או יושעה עד לבירור עניינו בבית הדין המשמעתי.