ביבר שבח (אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי שני ערעורים שבהסכמת הצדדים איחדתי אותם.

הערעור שמספרו 20983-09-11 הינו ערעור של המשיב על כך שבית משפט קמא לא עיכב ביצוע עונש מאסר בפועל שהוטל עליו בהליך כלשהו, אך הסנגור, בא כוחו של המערער באותו תיק, מבקש לחזור בו מערעור זה, והערעור בשל כך נדחה.

הערעור האחר הינו הערעור של המדינה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' השופט ש. מלמד] אשר גזר דינו של המערער לאחר שהרשיעו עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות, בקלות ראש, בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח, וגזר דינו לעונשים שונים, בהם 36 חודשי פסילה בפועל, התחייבות כספית, פסילה מותנית ובעיקר, ועל כך הערעור, הארכת עונש מאסר מותנה של תשעה חודשים, אשר היה תלוי ועומד נגד המשיב, בתיק פל' 772/08 של בית המשפט לתעבורה ברמלה, ואשר היה בר-תוקף ובר הפעלה עובר לביצוע העבירה נשוא הערעור.

המשיב, יליד 1987, עבר עבירות תעבורה קשות וחמורות, מן הקשות והחמורות שבפקודת התעבורה ותקנותיה. נהיגה בניגוד לסעיף 67 לפקודה, כאשר הוא שיכור, ללא רישיון נהיגה או ביטוח, הינה עבירה המסכנת את ביטחונם של עוברי הדרך, לרבות הנהג עצמו, דהיינו, המשיב. אין צורך להכביר מילים על הסכנה הנובעת ממי אשר מרשה לעצמו לצאת לרחובה של עיר כאשר אין לו את הכישורים לנהוג, נאסר עליו לנהוג, ובשל השכרות אינו יכול לנהוג. עסקינן במישהו מבחינת פצצה מתקתקת בכבישי הארץ.

עפ"י סעיף 55 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, מי שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, בית משפט אשר בפניו עניינו הונח, ראוי לו להפעיל את המאסר המותנה, אלא אם יש נסיבות מיוחדות שניתן לרשמן, המצדיקות אי-הפעלת המאסר המותנה. בית משפט קמא בגזר הדין בעניינו של המשיב ציין בתמצית נסיבות אישיות מיוחדות, העובדה שהמשיב שירת בצבא, אין לו עבר פלילי, לא ריצה מעולם מאסר בפועל ולמרות ההרשעה בנהיגה ללא רישיון נהיגה, יכול ולמשיב היה רישיון נהיגה.

חלקן של אותן נסיבות שבית משפט קמא פירטן, יכולות להיות נסיבות המצדיקות הארכת תנאי, בוודאי העובדה שאין לו עבר פלילי, בוודאי העובדה שזו לא הפעם הראשונה שבית המשפט נדרש לבחון את שליחתו למאסר בפועל.

כל אלה כעת פחות רלוונטיים.

המערער נידון בהליך אחר, כחודש ימים לאחר גזר הדין של כב' השופט מלמד מיום 28.07.11 פעם נוספת על עבירות דומות. זאת הפעם מזלו הטוב לא עמד לו ובית משפט קמא, באותו הליך אחר שאיננו בפניי כרגע (הוא ההליך שבעניינו הערעור שבכותרת שנדחה עפ"י בקשת המערער), ובית משפט באותו הליך, הפעיל את המאסר המותנה והטיל עשרה חודשי מאסר בפועל, אם כי חפף את שני העונשים.

עליי להיזהר, שמא אכשל ואתן משקל להליך הנוסף לעונש שהוטל עליו ואעשה כן.

בסופו של יום, בהליך שבפניי אין מאסר על תנאי להפעלה, ועליי לבחון, בנסיבות, האם עונשו של בית משפט קמא ובעובדות אותן פירטתי, עומד בקריטריונים של הפסיקה מאת בית המשפט העליון, הקובעת:

"כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור ממירה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה שלה, בכל הנוגע לגובה העונש שנקבע בעניינו של נאשם, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה בגזר הדין טעות מהותית, אשר בולטת על פניה, או שהעונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות דומות..." ע"פ 10733/08, חנן גולדבלט נ' מדינת ישראל, תק-על 2011 (1), 1995.

הנני מסכים שהעונש שהטיל בימ"ש קמא בערעור בהליך שבפניי הינו עונש קל, אך בנסיבות שנוצרו, שהמאסר ע"ת כבר הופעל ובהתחשב בכך שהמערער כבר מרצה עונש מאסר בפועל, הנני מוצא לדחות את הערעור.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: