ביאטרה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 1093717 (להלן: "הרכב"), שהוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 28.06.13 למשך 30 ימים. בישיבת יום 07.07.13 חזר בו המבקש מהבקשה לביטול הפסילה המנהלית.

בעת הדיון חזר בו המבקש מבקשתו לביטול פסילה מנהלית.

המבקש הנו בעל הרכב והנהג הנו חברו.

על פי כתב האישום בתאריך 28.06.13 בשעה 00:50 נהג ברכב מר עדי סעדי (להלן "הנהג") בהיותו שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לנהג נמצא ריכוז של 465 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

המבקש טען כי לא ידע שהנהג שיכור, ביקש ממנו לנהוג ברכב בחזרה מבילוי בחוף בכנרת, כיוון שסבל מכאבים בכתף. המבקש הוסיף כי זקוק הוא לרכב לצורך עבודתו ולהסעת אביו/אמו החולה לטיפולים רפואיים.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הגיש את תיק החקירה וטען כי המבקש לא עומד בתנאי החוק כיוון שלא עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה ולא הזהיר את הנהג שלא יבצע את העבירה.

מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג בכתב האישום, ובהעדר מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה, איני רואה מקום לפרט מעבר לכך.

נהיגה בשכרות הנה עבירה המהווה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ולא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות, שכן הנוהג בשכרות, נתון במצב מנטאלי השולל ממנו שליטה מקסימאלית ברכב ובתגובותיו הגופניות.

במקרה דנן, המדובר בנהיגה ברכב כשבגוף הנהג ריכוז של 465 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. מדובר בכמות אלכוהול גבוהה המשקפת סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של עוברי הדרך.

למבקש רישיון נהיגה משנת 2011 ולחובתו הרשעה אחת בתעבורה בגין שימוש בפלאפון משנת 2013.

הנהג נושא רישיון נהיגה משנת 2007 ומאז צבר לחובתו 15 הרשעות קודמות בתעבורה, האחרונה משנת 2013. בין הרשעותיו אי ציות לתמרורים, מהירות מופרזת, נהיגה באור אדום, 5 עבירות של שימוש בפלאפון בזמן נהיגה ועוד.

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם בעל הרכב לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

אין מחלוקת כי המבקש והנהג בילו יחדיו על חוף בכנרת ונסעו יחד ברכב בעת שהנהג נעצר ע"י המשטרה ונמצא שיכור. המבקש טען כי לא ידע שהנהג שיכור כיוון שהיו על השולחן הרבה בקבוקים ולא ראה את הנהג שותה אלכוהול.

בשימוע שנערך לנהג טרם פסילתו המנהלית, טען הנהג במענה לחשד בנהיגה בשכרות: "כולם שתו, אני שתיתי הכי פחות". ב"תחקור חשוד" הסביר הנהג כי שתה במהלך בילוי עם חברים על חוף בטבריה. בשימוע לעניין איסור השימוש טען המבקש כי הוא עצמו שתה הרבה אלכוהול ובבית המשפט הבהיר כי שהה עם הנהג באותו חוף וכי נסעו יחד בדרך חזרה מהחוף. מגרסת המבקש והנהג עולה כי שתיית אלכוהול ליוותה את הבילוי המשותף בחוף, כך שאין נפקא מינה אם הבחין המבקש בנהג שותה אלכוהול אם לאו. הנסיבות שאפפו את הבילוי בחוף חייבו את המבקש לוודא כי הנהג לא שתה אלכוהול, אך למרות הנסיבות האמורות, מטיעוני המבקש עולה כי נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו מבלי שוידא כי לא שתה אלכוהול ומבלי להזהירו לבל ינהג ברכבו לאחר שתיית אלכוהול. משכך, אין המבקש עומד בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודה.

לפי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ותוך התחשבות בזיקה בין הבעלים לנהג. במסגרת שיקולי הצדק על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של המבקש והמידה בה פוגע בו איסור השימוש, ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה בסדר היום של בעל הרכב, הנלוות לסנקציה של איסור השימוש, ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים ולוודא שבעל הרכב יעשה כל שביכולתו למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

בבקשתו בכתב טען המבקש כי זקוק לרכב להסעת אביו החולה. לעומת זאת בישיבת יום 07.07.13 טען כי זקוק לרכב לצורך להסעת אמו החולה ואף הציג מסמך רפואי ביחס לאמו. לא הובהרה סתירה זו בגרסת המבקש והמסמך הרפואי שהוצג הנו מינואר 2008, ואינו מצביע על צורך בטיפולים רפואיים או בהסעה לטיפולים, אז וכיום. המבקש טען, בנוסף, כי הרכב דרוש לו לעבודתו, אולם לא פירט בנקודה זו ומכל מקום, כאמור לעיל, אין בפגיעה הכלכלית הנלווית לסנקציה של איסור השימוש כדי להוות הצדקה לקבלת הבקשה.

נוכח האמור לעיל, ובהתחשב בחומרת העבירה ובכמות האלכוהול בה עסקינן, לא שוכנעתי כי יש בפניי נסיבות המצדיקות את ביטול איסור השימוש ברכב או קיצור התקופה.

אשר על כן, הבקשה נידחת.