ביאזי מאור נ' מדינת ישראל

פסק דין

רקע

1.ביום 1.4.2009 נשפט המערער בהעדרו בגין שני מאורעות, ונגזרו עליו 27 חודשי פסילה (סה"כ בשני התיקים יחדיו). כחצי שנה אחר כך (3.9.2009) הוּצָא למערער רישיון נהיגה, חרף גזר הדין האוסר עליו לקבל רישיון. נראה, כי הדבר נבע מכך שהודעה על הפסילה לא נמסרה למשרד הרישוי.

2.שנים אחדות אחר כך נתבקש המערער על ידי משרד הרישוי להפקיד את רישיונו, כאמור בגזרי הדין הנ"ל. בעקבות כך הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה להורות כי תקופת הפסילה תימנה מיום שניתנו גזרי הדין. המשיבה התנגדה לכך וביקשה לשכנע, כי את תקופת הפסילה יש למנות בהתחשב בעובדה, כי למערער הוצא רישיון נהיגה כחצי שנה לאחר שנפסל מלנהוג.

3.בהחלטתה קבעה השופטת קמא הנכבדה, כי מכיוון שהמערער לא נשא בעונשי הפסילה שהוטלו עליו, אין מקום להיעתר לבקשתו ולמנות את ימי הפסילה ממועד מתן גזרי הדין. עם זאת, לפנים משורת הדין, נוכח הנימוקים שהביא המערער בבקשתו, ובשל נסיבותיו התמוהות של המקרה, בו נתאפשרה הנפקת רישיון נהיגה חרף הפסילה, קבעה כב' השופטת קמא, כי מתקופת הפסילה תנוכה התקופה שמיום מתן גזר הדין ועד ליום הוצאת רישיון הנהיגה, קרי מיום 1.04.2009 ועד ליום 3.09.2009. היא הורתה למערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו לאלתר, לתקופה של 27 חודשים, בניכוי התקופה האמורה.

הערעור ותשובת המשיבה

4.על החלטה זו של בית המשפט קמא מלין המערער, בערעור שהניח לפניי. הוא טוען, כי את תקופת הפסילה יש לחשב החל מיום גזר הדין, כיוון שזוהי, לטעמו, מצוות החוק.

5.מנגד טוענת המשיבה, כי המערער ידע על עונש הפסילה שהושת עליו, ואף על פי כן החל לומד נהיגה, משמע בהיותו פסול מלנהוג, ולבסוף גם קיבל רישיון, אף שגזר הדין אסר עליו לקבלו. בנסיבות אלה, כאשר המערער הפר ביודעין את הוראות גזר הדין, אין הוא יכול לטעון עתה כי יש לחשב את תקופת הפסילה ממועד גזר הדין, שאז יצא כי המערער לא יישא בעונש הפסילה בכלל (כיוון שמאז גזר הדין חלפו כבר למעלה מ-27 חודשים).

דיון והכרעה

6.סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) קובע כיצד תחושב תקופת הפסילה אותה גוזר בית המשפט על נאשם. ס"ק 42(א) לפקודה קובע לאמור:

"פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת."

זהו, אפוא, הכלל, ועל פיו תימנה תקופת הפסילה מיום גזר הדין. אלא שלכלל זה קובע המחוקק חריג, בין היתר בס"ק 42(ג)(2), לאמור:

"בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

...

התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה."

7.מכאן לענייננו. בעת שניתנו גזרי הדין הפוסלים את המבקש מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה, הוא היה בלתי מורשה לנהוג. על כן – מרוץ תקופת הפסילה (27 חודשים) מתחיל ביום מתן גזרי הדין, כמצוות ס"ק 42(א) לפקודה. בנקודת זמן זו של מתן גזר הדין לא היתה נפקות להוראת ס"ק 42(ג)(2) בדבר הפקדת הרישיון, כיוון שהמערער לא החזיק עדיין ברישיון נהיגה.

8.כאמור, כחצי שנה אחר כך קיבל המערער רישיון נהיגה. אין זה מעלה או מוריד כיצד ארע שניתן לו רישיון, משמע בניגוד גמור למצוות בית המשפט, שפסל את המערער מקבל רישיון. החשוב לענייננו הוא, כי ביום בו קיבל המערער רישיון, נכנסת לפעולה הוראת ס"ק 42(ג) לפקודה, לפיה בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שעד להפקדת הרישיון, שהרי כעת יש בידי המערער מה שיפקיד.

9.בעלי הדין הכבירו מילים בשאלה מתי וכיצד נודע למערער על גזרי הדין, כאשר המשיבה טוענת, כי דבר קיומן נודע לו אף קודם שקיבל את רישיונו, והמערער טוען שלא ידע על קיומם אלא לאחר שקיבל פניה ממשרד הרישוי. לשאלה זו אינני רואה כל חשיבות. לא הידיעה חשובה, כי אם מועד ההפקדה. כאמור מעלה, ס"ק 42(ג)(2) לפקודה קובע במפורש, כי מתקופת הפסילה יש לגרוע את התקופה שעד הפקדתו של הרישיון. אם לא הופקד הרישיון, ואין זה משנה כי הוא לא הופקד בשל אי הידיעה אודות גזרי הדין (כטענת המערער), אין מנכים מתקופת הפסילה את התקופה שעד ההפקדה.

10.סיכומם של דברים, המשמעות מכל שפירשתי עד כה הינה זו: כי ביום בו ניתנו גזרי הדין לא היה בידי המערער רישיון נהיגה, ולכן תקופת הפסילה מתחילה במועד זה. לאחר שקיבל המערער רישיון לנהוג, נכנסת לפעולה הוראת ס"ק 42(ג)(2) לפקודה, המפסיקה את מרוץ הפסילה עד כי יפקיד המערער את רישיונו.

11.פרשנות זו של הוראות החוק מתבקשת לא רק מניתוחן הלוגי, כי אם גם משום התכלית אותה ביקש המחוקק להגשים בהוראות החוק הללו. המחוקק ביקש להביא את הנוהג לידי כך, שיפקיד את רישיונו אם נפסל מלנהוג, וכל עוד אין הוא עושה כן – אין לומר עליו כי הוא נושא בעונש הפסילה שהושת עליו. תכלית זו מתגשמת על ידי הפרשנות שהוצעה מעלה לעניין החריג שהובא לפניי, פרשנות שלפיה עם הוצאת רישיון הנהיגה היה על המערער להפקידו, וכל עוד לא יעשה כן – תופסק תקופת הפסילה, שהחלה עם מתן גזרי הדין.