ביאדסי ואח' נ' עבדאללה כשאן ואח'

החלטה

1.התובע מאזן ביאדסי, נפגע לטענתו כהולך רגל בתאונת דרכים ביום 29.8.11.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

התביעה הוגשה כנגד נתבע 1 נהג הרכב וכנגד נתבעת 2 קרנית, בטענה להעדר ביטוח חובה בר תוקף.

לכתב התביעה צורף פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) בת.פ. 25705-09-11 בית משפט מחוזי בחיפה, כראיה לכאורה לפי סעיף 42 א' לפקודת הראיות.

נתבע 1 הורשע בהתאם להודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 יחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, עבירה של נהיגה נמהרת לפי סעיף 338 (א) (1) לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, עבירה של הפקרה לפי סעיף 64 א' (א) (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 (א) לפקודת רכב ביטוח מנועי (להלן: ההליך הפלילי).

2.בפני בקשה מטעם נתבעת 2 "קרנית", להבאת ראיות לסתור את מימצאי ההליך הפלילי, בהתאם לסעיף 42 ג' לפקודת הראיות, בטענה כי בהליך הפלילי במסגרת עיסקת טיעון, הורשע נתבע 1 על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, מבלי שנשמעו ראיות.

לטענת קרנית, יש להתיר הבאת ראיות נוספות (מלוא תיק החקירה), מהן עולה כי מדובר באירוע דריסה במכוון, קרי "תאונה במתכוון" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, אשר אינה מהווה "תאונת דרכים" והתובע כלל אינו זכאי לפיצוי על פי החוק.

הבקשה בכתב מפרטת את התשתית הראייתית בתיק החקירה (ראה סעיף 18 לבקשה) ומכאן העתירה לקבלת רשות להביאה בפני בית המשפט במסגרת ראיות לסתור.

3.ב"כ התובע מתנגד לבקשה וטוען בתגובה בכתב בין השאר כי רק במקרים חריגים יעתר בית המשפט להבאת ראיות לסתור.

4.המסגרת הנורמטיבית נקבעה בסעיף 42 א' לפקודת הראיות וזו לשונה:

(א)הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע

את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם

אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע,

ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

סעיף 42 ג':

הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב

בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה

במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע

עיוות דין."