ביאדסה נסים ריאד נ' סרויה ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה זו ע"ס 6,696 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים ביום 20.10.06 בכיכר במתחם הביג בבאר-שבע. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היתה הנהגת ברכב המעורב שפגע ברכבו של התובע, ואילו הנתבעת 2 (להלן: "הראל"), היא המבטחת של רכבה של הנתבעת.

לטענת התובע, הוא נכנס למעגל התנועה מכיוון מזרח, וכבר עבר כרבע ממעגל התנועה, שעה שהנתבעת התנגשה בו מאחור עקב אי שמירת מרחק, ומכאן אחריותה לתאונה. לטענת הנתבעת, התובע הוא האשם בתאונה, מאחר שלא נתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בכיכר, ו"השתחל" במהירות ברווח בין רכבה של הנתבעת לרכב שנסע לפניה בכיכר, ולכן ארעה התאונה באשמו של התובע.

קראתי את כתבי הטענות, ראיתי את תמונות כלי הרכב ואת השרטוטים לגבי אופן התרחשות התאונה, שמעתי את התובע והנתבעת, שהעידו בפני באריכות והתרשמתי מעדויותיהם. בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על התובע, אולם גם לנתבעת אשם תורם, אם כי מינורי יותר, לקרות התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר היה ביום שישי בשעות הצהריים, וכי מתחם הביג היה עמוס לעייפה. גם מעגל התנועה הנמצא במרכזו של המתחם, היה עמוס ופקוק לפי כל העדויות, הן של התובע והן של הנתבעת. לפיכך, סבירה יותר ומתקבלת על הדעת גרסתה של הנתבעת, כי התאונה נגרמה כיוון שהתובע לא נתן זכות קדימה לנוסעים בכיכר, וניסה להשתחל במהירות ברווח שהנתבעת הותירה בינה ובין הרכב שלפניה.

יודגש, כי אם היה מדובר בתאונה שהתרחשה כבר כששני כלי הרכב היו באופן מלא בכיכר, היינו מצפים למצוא נזקים אופייניים להתנגשות של חזית-אחור. בענייננו, אין מחלוקת כי רכבה של הנתבעת נפגע בפינה הימנית קדמית, ורכבו של התובע נפגע בפינה האחורית שמאלית. מיקומי הפגיעות, איפוא, מחזקים את גרסתה של הנתבעת.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לייחס גם לנתבעת אחריות תורמת להתרחשות התאונה. התופעה מוכרת לכל נהג, כי כאשר קיים עומס תנועה כבד במעגל תנועה, יכולים כלי רכב לעמוד זמן ארוך בטור מתמשך מחוץ למעגל מבלי יכולת להתקדם ולהשתלב במעגל. במקרה כזה, כאשר כלי רכב מבקש להכנס למעגל התנועה, על הרכב הנוסע במעגל לאפשר לו לעשות כן, למרות העדר זכות קדימה.

בנסיבות העניין, התרשמתי כי הנתבעת, שזכות הקדימה היתה נתונה לה, לא היתה ערה דיה לכניסתו של התובע למעגל התנועה, ולכן התנגשה בו כאשר נכנס לכיכר. העובדה שהפגיעה היא מאחור, גם אם בפינה, ולא בצד, מלמדת כי התובע כבר כמעט שהשלים את השתלבותו במעגל התנועה, כשהנתבעת פגעה ברכבו. אכן, זכות הקדימה היתה לנתבעת, אולם כאשר הרכב בו נהג התובע ניסה להשתלב בכיכר, התנהלותה של הנתבעת לא אפשרה לו לעשות כן, ולכן מצאתי לנכון לייחס לה אחריות תורמת לתאונה בשיעור של 25%.

מחלוקת נוספת היתה לגבי גובה הנזק. התובע צירף דו"ח שמאי לפיו הנזק לרכב עמד על 5,982 ₪. שכר טרחת השמיא עמד על 714 ₪ נוספים.

לנתבעות היו טענות שונות באשר לגובה הנזק: לטענתן, היה מדובר בנזק קל בלבד, שהתובע "ניפח" אותו שלא כדין. עוד נטען, כי לפי ניסוח חוות הדעת, נבדק הרכב לאחר התיקון. טענה שלישית נוגעת לתיקון הרכב ע"י אביו של התובע, באופן שהנזק הממשי לתובע היה קטן יותר.

לגבי הטענה הראשונה, כי הנזק היה קל יותר, הרי שבפני רק חוות דעת אחת. ביושבי על כס השיפוט בתביעות קטנות, באים בפני תיקי תאונות דרכים לא מעטים מעין אלה. לא פעם, כאשר קיימת מחלוקת אם קיימים נזקים שאינם מהתאונה הקונקרטית, מגישה חברת הביטוח חוות דעת נגדית, לגבי התאמת הפגיעות בשני כלי הרכב לתיאור הצדדים. בענייננו, קיימת רק חוות דעת אחת מטעם התובע, על כל המשתמע מכך. התובעים גם העידו כי הרכב לא עבר תאונות אחרות. לפיכך, בהעדר חוות דעת נגדית, אני קובע כי כי כל הנזקים אותם תיאר השמאי נגרמו מהתאונה נשוא התביעה.

לגבי הטענה השניה, לא מצאתי ממש בטענה כאילו הרכב נבדק לאחר התיקון. גם אם הניסוח לקוי, ברור כי הכוונה היא לבדיקה לפני התיקון ולאחריו.

לגבי הטענה השלישית על תיקון בעלות נמוכה יותר מן העלות שנקבעה בחוות הדעת - מחד גיסא, חייב פיצוי בגין נזק לשקף את עלות החזרת המצב לקדמותו, ולכך נועדה חוות דעת השמאי. מאידך גיסא, הפיצוי אמור לשקף את עלות התיקון בפועל, ולא להביא לרווח לניזוק. עמד על כך בית המשפט לא פעם בקובעו:

"לשמאי תפקיד כפול ולצערי הדבר נשכח מפעם לפעם. שמאי הרכב נדרש להעריך את הנזק שנגרם ברכב וזהו תפקידו המרכזי. דיני הנזיקין מלמדים, כי יש להחזיר מצב לקדמותו, אך תוך כדי עמידה בחובות הקטנת הנזק ובעניין הזה לשמאי יש תפקיד נוסף, שכן תפקידו גם למנוע מצב שבו לא יעמוד המבוטח בחובות הקטנת הנזק, ויקלע אח"כ לסיטואציה שבה לא מוחזר לו הכסף ששילם, או שהבטיח לשלם, בשיק עתידי לבעל המוסך שכבר ביצע את העבודה..." (תא"מ (קר') 23345-08-09 ארד נ' הראל, תק-של 2010(1), 36865).

ניזוק אשר מעדיף לתקן את רכבו באופן חלקי – זכותו לקבל את מלוא הסכום המיועד להשבת המצב לקדמותו. לעומת זאת ניזוק המתקן את רכבו באופן מלא עד השבת המצב לקדמותו, בעלות נמוכה יותר מן העלות שנקבעה בחוות הדעת, זכאי רק לעלות בפועל.

לעניינו, העובדה שהתובע המתין שנתיים תמימות מאז התאונה ועד להגשת התביעה, אכן מעלה תמיהות, אולם איננה משפיעה על ההכרעה. ואולם, התובע לא ידע אם וכיצד שולם עבור התיקון. הוצגה קבלה ת/2 עבור תיקוני פחחות, וודאי היו הוצאות נוספות בתיקון הרכב, גם אם התיקון בוצע במוסך של אבי התובע.

על דרך האומדן אני קובע את גובה הנזק, שתוקן במוסך של אבי התובע, כגובה חוות דעת השמאי בניכוי 20%, דהיינו 4,786 ₪ בלבד. בתוספת עלות חוות דעת השמאי בסך 714 ₪, עומד סך הנזק לתובע ע"ס 5,500 ₪. כפי שקבעתי, אחרית הנתבעת רק לרבע מן הנזק, היינו לסך של 1,375 ₪.

אשר על כן, תשלמנה הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד, סך של 1,375 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת סכום כללי בגין הוצאות המשפט בסך 200 ₪, סכום שהוא נמוך יחסית בהביאו בחשבון כי התביעה התקבלה רק בחלקה הקטן.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.