ביאדסה נ' ביאדסה

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן בפני תובענה לסילוק יד אשר הוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובעת הינה הבעלים הרשום של שליש מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 54 בגוש 8760. התובעת מצהירה כי בשנת 1998 נתנה רישיון לבנה לתפוס את המקרקעין ולהתגורר בהם; הנתבעת הינה אשתו לשעבר של בן התובעת, אשר בנתה יחד עמו את המבנה המצוי באותם מקרקעין, והתגוררה יחד עמו במקרקעין מכח אותו רישיון (ולאחר הגירושין, מתגוררת במקרקעין ללא בעלה לשעבר).

התובעת טוענת, כי הרשות אשר ניתנה לבנה (ומכח זאת, לבני משפחתו אשר התגוררו יחד עמו) פקעה מכח מכתב אשר מסרה לנתבעת ביום 21.6.2012; לגישתה של התובעת, לנתבעת אין ולא היה מעמד מעבר להיותה ברת רשות במקרקעין, ומשפקע הרישיון, על הנתבעת לסלק ידה מהמקרקעין אשר מעולם לא קיבלה בהם כל זכות, מלבד רישיון הניתן להפסקה.

הנתבעת מצידה, טענה כי יש למחוק הכותרת "בסדר דין מקוצר" שכן התובענה אינה כשירה להתברר לפי סדר דין זה, וכן טענה כי יש ליתן לה רשות להתגונן בפני התובענה, בשים לב להליכי פירוק שיתוף המנוהלים בינה ובין בעלה לשעבר (בנה של התובעת) בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, ובשים לב לכך כי על המקרקעין אשר לגביהם נטען כי הנתבעת הינה ברת רשות, נבנה בית מגורים בכספה ובהתאם להוצאות אשר הוצאו על ידה (כמפרנסת המשפחה) במסגרת זאת, ולפיכך טוענת הנתבעת, כי גם אם מעמדה במקרקעין הינו כברת רשות, הרי ששינתה מצבה לרעה והשביחה את המקרקעין, ובכל מקרה מעמדה הינו כברת רשות שהינה בלתי הדירה לאור מערכת היחסים ולאור השקעתה הכספית.

ביום 9.9.2013 התקיים בפני דיון בבקשה, ובמסגרת זאת הסכימו הצדדים כי החלטה תינתן על בסיס כתבי הטענות, לאחר שתינתן להם שהות לנהל מו"מ. בחלוף תקופה, לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה. אציין כי בחלוף מסגרת הזמן אשר נקבעה, צורף פרוטוקול הדיון בביהמ"ש לענייני משפחה מיום 24.10.2013 (תמ"ש 46244-06-12, תמ"ש 28374-07-12).

לאחר בחינת כתבי הטענות, סבורני כי מוצדק במקרה זה לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן, על מנת שייערך הבירור העובדתי הראוי בהקשר למהות הזכות אשר הוענקה לנתבעת, כמו גם שאלת הוכחת השקעתה במקרקעין ובניית המבנה עליו, ובמסגרת זאת שינוי מצבה לרעה תוך הסתמכות על זכות שהיא טוענת כי הייתה בלתי הדירה.

טענות ההגנה מעלות הגנה אפשרית בפני התובענה (אציין כי במסגרת הליך בבית המשפט לענייני משפחה ניכר כי אכן ישנה מחלוקת אודות שווי המבנה, עלותו, והיחס שבין שוויו לשווי המקרקעין), או לכל הפחות, מצדיקות שלא לפנות את הנתבעת ממקרקעין שהחזיקה ברשות (וכך נוסחו הדברים אף בכתב התביעה) מבלי שתינתן לה הזכות לטעון לגבי הוצאותיה שהוצאו בהסתמך על אותה רשות.

לאור האמור אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.

הבקשה למתן רשות להתגונן והתצהיר התומך ישמשו ככתב הגנה.

המזכירות תנתב התובענה לקביעת מועד לדיון בהתאם.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: