בי. ג'י. איי השקעות (1961) בע"מ ואח' נ' טעמן שיווק מזון בע"מ (טעמן)

                    מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 40114-03-17, כבוד השופט ח' ברנר). יחד עם בקשה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.

1. נפתח ונאמר כי סד הזמנים לוחץ במיוחד. הבקשות הוגשו בתאריך 1.5.2017, בצהרי יום הזיכרון. בקשת העיכוב עניינה הצבעת משיב 7 (להלן:הנאמן), באסיפת בעלי מניות של משיבה 8 (להלן: BSD) הקבועה ליום 5.5.2017. ניתנה החלטה לפיה על המשיבים להגיב לבקשה למתן רשות ערעור ולבקשת העיכוב עד היום, 3.5.2017, בשעה 16:00. צוין בהחלטתי כי זהו המועד להשיב לבקשות "אלא אם הצדדים יגיעו להסדר בנדון, ולו זמני". המבקשות הגיעו להסדר מסוים עם משיבה 1 (להלן: טעמן) בלבד, כאשר עולה כי משיבים אחרים מתנגדים לבקשות. לא די בהסדר כזה. ההחלטה תינתן אפוא על סמך החומר שהוגש. הבקשות מונחות בפניי. משיבות 2, 4 ו-6 הגיבו בצורה מפורטת. אם לא די בחיצי הלחץ האמורים, מתברר כי מונחת בפני בית המשפט המחוזי תובענה שעניינה למעשה זהה לבקשות שבפניי, או למצער לחלקן, בה נקבע דיון למחר בשעה 12:00 (ה"פ (ת"א) 51670-04-17).עיינתי בחומר ובהודעות שהוגשו. עת לקצר. 

2. החלטה זו תתייחס לבקשה למתן רשות ערעור. כאמור, הבקשה מופנית נגד שלוש החלטות, אליהן אתייחס על פי סדרן.

           ההחלטה הראשונה, מתאריך 23.04.2017, היא ההחלטה העיקרית, בגדרה נדחתה בקשה של מבקשת 1 (להלן: המבקשת) למתן צו עשה זמני, שיורה לנאמן להצביע באסיפת בעלי המניות של BSD על פי הוראותיה. תחת זאת, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, כי על הנאמן להצביע על פי שיקול דעתו, ובהתאם לטובתה של חברת BSD.

           בנסיבות העניין, לא ארחיב אודות הרקע. ברם, לשם הבנת המחלוקת, ולשם הצגת הצדדים, אסתפק ואציין כי המבקשת הנה חברה ציבורית, שניירות הערך שלה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. מבקשת 2 (להלן: Israel 18) היא בעלת השליטה במבקשת, המחזיקה בכ-71.52% ממניותיה. בעל השליטה ב-Israel 18 הוא מר גרגורי גורטובוי.

           למבקשת דבוקת שליטה ב-BSD, המורכבת משני רכיבים. ראשית, למבקשת עצמה החזקות בשיעור של כ-26.64% מהונה המונפק והנפרע שלBSD. שנית, למבקשת הסכם בעלי מניות עם Israel 18, מחודש מרץ 2014. לפי ההסכם, המבקשת זכאית להצביע באמצעות ייפוי כוח בכ-19.01% מניות נוספות מהונה המונפק והנפרע של BSD – שהזכות לבעלות בהן נתונה ל- Israel 18. צירוף שני הרכיבים – החזקות המבקשת יחד עם כוח ההצבעה שלIsrael 18 – עולה לכדי לשיעור של 43.65% מהונה המונפק והנפרע של BSD.

           הנאמן משמש כנאמן להחזקת קרוב ל-25 מיליון מניות של המבקשת, שבבעלות Israel 18, וכן – וזה הנתון הרלוונטי לענייננו – להחזקת כ-10 מיליון מניות של BSD, שהזכות לבעלות בהן נתונה ל-Israel 18. המניות האמורות, משועבדות להבטחת חוב בסך כ-10 מיליון דולר, שחייבת Israel 18לטעמן, מכוח הסכם הלוואה ושיעבוד שנכרת ביניהן בחודש ספטמבר 2016.

           במוקד הבקשה שבפניי, ניצב כינוס אסיפת בעלי המניות של BSD, הקבוע כאמור ליום 5.5.2017. על הפרק, הצעת קבוצת יוסף ויליגר (משיבים 2, 4, ו-6 בענייננו), להדיח מתפקידם את הדירקטורים המכהנים ב- BSDולהחליפם באחרים; ומנגד, הצעת Israel 18 להותיר את הדירקטורים המכהנים על כנם.

3.        ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי, בדבר מועד האסיפה ושיקול הדעת המוענק לנאמן – יסודית ומנומקת היטב. הוצגו חמישה נימוקים שכוחם המשכנע רב הוא. זאת על פי בדיקה לכאורה. ישנה התייחסות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה; להיבט הדיוני לפיו מתבקש צו עשה זמני ולא צו מניעה זמני – נתון שמגביר את הנטל; מהותו של תפקיד הנאמן, כמחזיק במניות, שכשמו כן הוא, לרבות בענייני הצבעה וחובתו להצביע לטובת החברה הרלוונטית על פי הבנתו; קיומו, או ליתר דיוק אי קיומו של כל צידוק לסטות מכלל זה בנסיבות העניין, לנוכח בחינת הקשר של המבקשות למניות שבהחזקת הנאמן ולסעד המבוקש; בחינה עובדתית מדוקדקת של מארג ההסכמים בין הצדדים; ובדיקת הנזק וטבעו אם ההצבעה תתקיים בלא מתן הוראות לנאמן.