בי.אן.איי. ישראל בע"מ נ' הזהב בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשתה של המבקשת, ליתן לה רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל נעמה טלמן-בולטין מיום 21.05.13 שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-77221-10-3, בה דחתה כבוד הרשמת את בקשת המבקשת לחיוב צד ג' , וקבעה כי אינה מוסמכת לדון בבקשה .

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המבקשת הינה הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, משיבה מס' 1 הינה החברה החייבת, כאשר מנהלת החברה בעבר הייתה משיבה מס' 3, וכאשר משיב 2 הינו המנהל בפועל של החברה .

משיבה 1 קנתה את הזכות לפרסם את עצמה בכנס שהמבקשת ערכה. במסגרת העסקה התאפשר למשיבה 1 להציג את עצמה בדוכן בכנס של המבקשת, וכנגד ההצגה מסרה משיבה 1 למבקשת המחאה על סך של 2,610 ₪.

לאחר קיום הכנס, פנתה משיבה 1 במכתב למבקשת ובו טענה כי על המבקשת להעביר לה את רשימת המשתתפים בכנס, והתנתה את פירעון ההמחאה בהעברת הרשימה כאמור. הרשימה לא הועברה מאחר ולטענת המבקשת הסכמת הצדדים כללה פרסום בדוכן בכנס בלבד.

משיבה 1 ביטלה את ההמחאה, המבקשת פתחה תיק בהוצאה לפועל.

המבקשת ביקשה לזמן את משיבה 3 לחקירה, לאור היותה מנהלת משיבה 1, זמן מה לפני החקירה שנקבעה פנה עו"ד של משיבה 3 לב"כ המבקשת בכדי להגיע לפשרה, הסכם הפשרה לא נחתם.

משיב 2 הוא זה שהתייצב לחקירה שהצהיר כי הוא מנהל החברה .

בדיון התברר כי משיב 2 פושט רגל ושצו כינוס בעניינו ניתן בתאריך 22.05.02, ושביום 14.07.11 הוא קיבל הפטר בתיק הפש"ר.

בסיום החקירה נדרשה משיבה 1 להמציא לידי המבקשת מידע נוסף, לאחר שלא עשתה כן בזמן שנקצב לכך, ביקשה המבקשת לחייב את משיב 2 , בתאריך 12.02.12 בחוב הפסוק מכוח סעיפים 6 ו 54 לחוק החברות.

משיבה 3 הגיבה לבקשה והמבקשת השיבה לתגובה, משיבה 3 טענה כי העבירה את משיבה 1 לידי משיב 2 .

בתאריך 20.05.13 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת , בה ביקשה המבקשת לחייב את משיבה 3 בחוב הפסוק.

בתאריך 21.05.13 נתנה כבוד הרשמת את החלטתה נשוא בקשת רשות הערעור בה דחתה את בקשת המבקשת.

טענות המבקשת:

3. המבקשת טוענת כי טעתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי אינה מוסמכת לדון בהרמת מסך, וטעתה כאשר קבעה כי לא הוכח שמשיב 2 ומשיבה 3 ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות , וכי היות ומדובר על חוב חלוט של משיבה 1, הרי שהסמכות לדון הינה של לשכת ההוצאה לפועל , וכי קיים שיקול של צדק לאפשר לרשמי ההוצאה לפועל לבצע הרמת מסך, וכי כבוד הרשמת חקרה את משיבה 2 ומשיבה 3 מכוח היותם מנהלי משיבה 1, וכי הוכח שמשיב 2 ומשיבה 3 עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של משיבה 1, וכי נטל ההוכחה לתום לב בקריסת החברה צריך להיות מוטל על בעל החברה, וכי שגתה כבוד הרשמת כשקבעה כי המבקשת לא הוכיחה שקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות הרמת מסך, כאשר היה עליה לקבוע כי המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי קריסת משיבה 1 הייתה בתום לב.

המבקשת טוענת כי מסך ההתאגדות, שמגן על בעל מניות ומונע מנושיה להיפרע ממנו במקרה של קריסתה , מותנה בכך שהחברה הופעלה בתום לב, וכי נטל השכנוע להוכיח כי קריסת החברה הייתה בתום לב מוטל על בעל החברה, ועליו להראות מה אירע לנכסי החברה ומדוע קרסה, במקרה בו נמנע בעל החברה מלהציג את מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, הוא אינו עומד בנטל הראיה לכך שקריסת החברה אירעה בתום לב, וכי כל הראיות הנוגעות לקריסת החברה , נמצאים בידי בעליה והם אלה שיכולים להמציאם.

תגובת משיבה 3 :

4. המשיבה טוענת כי בדיון שהתקיים התברר למשיבה בדיעבד כי מי שהתייצב לחקירה היה משיב 2, אשר טען כי למשיבה 1 רו"ח, כאשר ב"כ המבקשת דרש ממשיב 2 להמציא את מסמכי הנהלת חשבונות של משיבה 1 מרו"ח ומשיב 2 השיב לו כי ב"כ המבקשת רשאי לפנות לרו"ח, ולכן הדרישה להמצאת מסמכים לא הופנתה כלל למשיבה 3, וכי מאחר ומסמכי הנהלת החשבונות של החברה לא בידי משיבה 3 אלא ברשות רו"ח של משיבה 1, רשאי ב"כ המבקשת לפנות אליו ולעיין בכל מסמך על פי אישור של כבוד רשם ההוצאה לפועל, וכי לא היה מקום להגיש בקשה לכבוד הרשמת לחייב את משיבה 3 בחוב הפסוק , וכי למבקשת אין ראיה לכך שמשיבה 3 ניצלה לרעה את מסך ההתאגדות של החברה, וכי אין חולק כי הרמת מסך בהליכי הוצאה לפועל תעשה רק במקרים חריגים ביותר, ואף זאת בין חברות, וכי לכבוד הרשמת אין סמכות לדון בכך.

דיון והכרעה: