בטש נ' קריבושי

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע בחיוב הנתבעת בפירעון שלושה שיקים: שיק ע"ס 4,150 ₪ משוך ליום 31.4.07, שיק ע"ס 4,150 ₪ משוך ליום 31.3.07 ושיק ע"ס 4,150 ₪ משוך ליום 18.4.07 (להלן: "השיקים"). כל השיקים משוכים ע"י הנתבעת לפק' התובע.

לאחר שנתנה לנתבעת רשות להגן, התבררה התביעה בפסים של סדר דין מהיר, ובהתאם לתקנה 214ט"ז (ב) בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ינומק פס"ד באופן תמציתי.

התובע היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, סוף 2006 עד אפריל 2007 לערך, בעל עסק לביצוע שליחויות. הנתבעת אף היא הייתה באותם המועדים בעלת עסק דומה לביצוע שליחויות. במסגרת העסקה אשר נרקמה בין הצדדים, בין במישרים ובין באמצעות שותפיהם דאז, הסכימו הצדדים על עבודה משותפת במסגרתה יבצע התובע עבור הנתבעת שליחויות שונות ויקבל את תמורתם. כך, בין היתר, ביצע התובע עבור הנתבעת שליחויות ללקוחות הנתבעת כגון: 'המכרז של המדינה' וכך גם במסגרת שליחויות אלו נהג התובע מפעם לפעם גם לקבל כספים מאותם לקוחות אליהם מבוצעת המסירה (פעולה אותה מכנים הצדדים: גוביינא).

במהלך פעילותם המשותפת של הצדדים משכה הנתבעת את השיקים לפק' התובע אולם כאשר הוצגו השיקים לפירעון חוללו השיקים ולא נפרעו. אחד מהשיקים חולל כאשר הבנק מציין היעדר כיסוי מספיק. שניים נוספים חוללו בשל מתן הוראת ביטול. לנוכח אי הפירעון הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת הגישה התנגדות ובסופו של יום נתנה לה רשות להתגונן בכפוף להפקדת כספים בקופת ביהמ"ש.

בתמצית, טוענת הנתבעת בהתנגדות אותה הגישה כי במהלך חודשי פעילותה המשותפים מול התובע ומול שותפו של התובע, אדם בשם לירון, במקרים רבים נפלו אי סדרים בעבודת התובע כאשר משלוחים רבים אשר נמסרו לו נעלמו, חתימות של נמען זויפו, כספים אשר נמסרו לתובע לא הועברו לה, והכול תוך ביצוע עבירות פליליות ופגיעה קשה במוניטין של הנתבעת. על רקע זה, טענה הנתבעת בהתנגדות אותה הגישה כי יש לה הזכות שלא לפרוע את השיקים ולמצער לקזז מהשיקים את הנזקים אשר נגרמו לה ואשר עולים בסכומם על סכום השיקים.

כל אחד מהצדדים תמך את גרסתו בתצהיר, בדיון אשר נערך נחקרו הצדדים על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

אף שהורתה של התביעה בקשה לביצוע שיקים, הצדדים הינם "צדדים קרובים". בהתאם להלכה הפסוקה בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה, ובכל טענת הגנה עומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי החוזה ביניהם עומדת להם גם כנגד החבות על פי השטר. לפיכך, רשאית הייתה הנתבעת לעלות כנגד התובע את הטענות לפיהן בגין עסקת היסוד שביניהם אין היא חייבת לו את הכספים נשוא השיקים ויש לבחון אם אכן זכאי התובע לפירעון השיקים על פי עסקת היסוד אשר נכרתה בין הצדדים.

מעיון בתצהיר אשר הגישה הנתבעת ואשר תומך בהתנגדותה ניתן ללמוד על כמה סעיפים מרכזיים עליהם מבססת הנתבעת את טענותיה.

הסעיף הראשון המוזכר בסיכום טענות הנתבעת בתצהירה התומך בהתנגדות, סעיף 13(ב) לתצהיר הנתבעת, הינו כי יש להפחית מכל חוב לתובע סך של 1,675 ₪ בגין "השירותים אותם נתתי בידו בחודש מרץ 2007". לתמיכה בטענה זו הפנתה הנתבעת לרשימה אשר צורפה לאותו תצהיר אולם כאשר מעיינים בתצהיר העדות הראשית אותו הגישה (תצהיר מיום 16.11.10) לא נמצא עוד כל זכר לטענה זו והיא נותרה כטענה כללית אשר אין לה כל הסבר, כל פירוט, או תימוכין. הנתבעת, לא הוכיחה איפוא ואף לא התקרבה להוכחת חלק זה בהתנגדותה.

סעיף שני המוזכר בסיכום טענות הנתבעת בתצהירה התומך בהתנגדות, סעיף(ג) לתצהיר הנתבעת הינו כי יש להפחית מחובותיה לתובע סך של 9,777 ₪ בגין חבילות שעמדו או ניזוקו. בתצהירה מפרטת הנתבעת שורה של מקרים שבמהלכם, לפי גרסתה, אבדו חבילות אשר נמסרו בידי התובע, או ניזוקו ועכב זאת נגרמו לה לנזקים. כך טוענת הנתבעת, לאובדן משלוחים אשר ביצע התובע עבודה, עבור הלקוח "המכרז של המדינה". עיון בנספחים עליהם מבססת הנתבעת טענה זו מראה כי ביום 23.1.07 (סעיף 2 לרשימת המסמכים של הנתבעת) הלין בפניה אדם בשם אלי גרשון על מוצרים אשר לא הגיעו ליעודם. אין באותו מכתב כל רמז לקשר בין התלונה לבין התובע, אין באותו מכתב כל פירוט של סכום או בכלל של מקרה כלשהוא המייחס באופן פרטני מחדל לתובע. גם הפירוט אשר צירפה הנתבעת בדבר כספים אשר לפי טענתה שילמה לחברת 'המכרז של המדינה', בסך של 6,419 ₪ איננה נתמכת כלל באסמכתה המעידה על תשלום בפועל אשר ביצעה התובעת. כאשר נשאלה הנתבעת במהלך חקירתה הנגדית היכן הן האסמכתאות המעידות על התשלום בפועל, השיבה כי יש חשבוניות אך אין באפשרותה להציג כעת במהלך הדיון מסמך המבטא את פירעון התשלומים להם היא טוענת. ממשיכה הנתבעת וטוענת כי התובע ביצע ביום 8.3.07 משלוח מחברת 'קלסי נוי' לחברת 'שופרסל דיל איילון' אולם אותו משלוח התברר שלא הגיע ליעדו ועוד התברר כי חתימת מקבל המשלוח איננה אלא זיוף. גם לטענה זו לא הוצגה כל אסמכתה ואין כל דרך לדעת או להבין מי אשר בפועל קיבל את המשלוח, מי אשר חתם עליו, וכיצד ניתן לייחס לתובע או לשותפו או למי מטעמו את מעשה הזיוף. ראוי לציין, והערה זו יפה למכלול טענות הנתבעת, כי טענות מסוג זיוף, מרמה וקנוניה, הינן טענות חמורות אשר על הטוען להן נטל הוכחה גבוה מהנדרש בדרך כלל בהליך אזרחי. הנתבעת טוענת למעשה זיוף בלא להציג כל אסמכתה לזיוף שכזה ואף בלא לטעון בתצהירה כי בכלל התעמתה עם התובע בקשר עם זיוף זה. גם טענה זו איפוא לא הוכחה ע"י הנתבעת ואיננה יכולה לבסס את גרסתה להפחתת כספים מהתובע. טענה נוספת אשר העלתה הנתבעת בהתנגדותה כלפי התובע, הייתה בגין אובדן משלוח שנעשה מחברת 'קנדילנד'. מטענה זו חזרה בה הנתבעת לאחר מכן הן בתצהיר העדות הראשית והן בחקירתה הנגדית. כך גם ביחס ל-2 טענות נוספות במסגרתן מייחסת הנתבעת לתובע אחריות לאובדן משלוח לחברת 'הולילנד' ולחברת 'רץ מהיר'. גם בגין משלוחים אלו לא הציגה הנתבעת כל ראייה של ממש אשר יכולה לקשור בין התובע לבין אותם משלוחים אשר אבדו ומצדיקה הפחתת הסכומים המגיעים לתובע. ולבסוף, בהקשר זה, טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל המחאה אשר היה עליו להעביר לאדם בשם בצ'קי יעקב אך מתברר, כי אותה המחאה ע"ס 1,195 ₪ לא הגיעה ליעודה וחתימת הנפרע עליה זויפה. גם טענה זו, כבר למותר מלציין לא ניתן לעלות בעלמא ולא ניתן לייחס במסגרתה מעשים כה חמורים בלא ראיות מוצקות הקושרות את התובע. אותו אדם, מר בצ'קי, לא זומן לעדות, לא ברור כיצד יכולה בכלל הנתבעת להעיד על אותו אירוע לו כלל לא היתה שותפה ועוד פחות מכך ניתן לייחס לתובע מעורבות במעשה מרמה שכזה ובהיעדר ראיות. כך איפוא לא הצליחה הנתבעת לבסס אף לא אחת מטענותיה המצדיקות הפחתת הכספים המגיעים לתובע, על רקע זה של אובדן או נזק לחבילות. לא נעלמה מעיני עדותו של התובע לפיה אכן היו מקרים בהם אבדו חבילות או ניזוקו ואכן היו מקרים בהם עליו הייתה האחריות לפצות את הנתבעת בגין נזקים שכאלו. לא נעלמה מעיני עדותו של התובע לפיה תשלומים כאלו אכן נעשו ובשיקים כאשר התובע איננו טורח להציג ולו מקרה בודד של פיצוי שכזה או של תשלום שיק לנתבעת. על אף זאת, כאשר טוענת הנתבעת להפחתה ולנזקים הכרוכים במעשי מרמה הרי עליה הנטל להוכיחם ואין מחדלו של התובע עולה כדי התגברות על הנטל בו לא עמדה הנתבעת. בנוסף, לא נעלמה מעיני העובדה כי נהלי העבודה ומסירת המשלוחים ע"י התובע לא הייתה כדבעי כאשר התובע עצמו מעיד כי לא נעשה רישום מסודר, חתום ויום-יומי של המשלוחים השונים אשר נמסרו או לא נמסרו לפחות ביחס ללקוח הנתבעת – 'המכרז של המדינה'. גם מחדל זה, איננו מספיק כדי להתגבר על מחדלי הנתבעת, מה גם שהיתה זו חובתה של הנתבעת לא פחות מחובתו של התובע לוודא קיומם של נהלי עבודה מסודרים מראש. כך איפוא, אני דוחה את הטענה להפחתת כספים מהתובע בגין אובדן או נזק לחבילות.

טענתה הנוספת של הנתבעת בהתנגדותה, סעיף 13(ד) לתצהיר התומך התנגדות הייתה להפחתת סך של 7,575 ₪ בגין כספים אשר גבה התובע מלקוחות במהלך ביצוע שליחויות ואשר לא הועברו לנתבעת, כספי גוביינא. לתמיכה בגרסה זו, הציגה הנתבעת רשימה מפורטת של תאריכים, לקוחות וסכומים מדויקים המצטברים כדי הסכום האמור (סעיף 9 לרשימת המסמכים של הנתבעת).

עיון בתצהירו של התובע בהקשר זה מלמד כי רב הנסתר בו על הנגלה. כל שטוען התובע בתצהירו בעניין זה (סעיף 13 בתצהיר התובע) הוא כי לנתבעת אין מעקב מסודר אחר אותם סכומים וכי נראה כי איננה זוכרת את הדברים כהוותם. רק בחקירתו הנגדית נזכר התובע להודות כי אכן עיכב כספים של הנתבעת בלי רשותו ואף לא ידע לומר אם כספים אלו הועברו במלואם לנתבעת כאשר למעשה הודה כי "יש כספים שלא הועברו לנתבעת עד היום". כאשר הנתבעת מציגה בעניין זה גרסה מפורטת כאמור לעיל, כאשר גרסה מפורטת זו עומדת לעיני התובע וזועקת להתייחסות, כאשר התובע לא מתייחס כלל לגרסה זו ואף מודה בעדותו, לראשונה, כי הוא מחזיק כספים של הנתבעת אך אינו יודע לכמתם, אין אלא לקבוע כי בנק' זו, הוכיחה הנתבעת את גרסתה במידה מספקת. ראוי לציין, כי טענה זו איננה מייחסת לתובע מעשה גניבה או מרמה, ואפשר שהתובע סבר כי לנוכח חילול השיקים הייתה זו זכותו לעכב בידיו את הכספים האמורים אך אין זו זכותו להימנע מקיזוז אותם כספים והפחתת הסכום הנתבע על ידו. לנוכח האמור לעיל, הרי שבעניין זה אני מקבל את גרסת הנתבעת, וקובע כי יש להפחית מהסכומים המגיעים לתובע סך של 7,537 ₪.

הסעיף האחרון לו עתרה הנתבעת בהתנגדותה (סעיף 13(ה) בתצהיר התומך בהתנגדות) מייחס לתובע פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת ובגין זאת היא עותרת לפיצוי ע"ס 10,000 ₪. כאשר לא קיבלתי את טענת הנתבעת להפחתת הכספים המגיעים לתובע בגין אובדן או נזק לא נותר למעשה ממש בטענה זו מה גם שנטענה בצורה כללית ללא כל ניסיון לקשור בין הקשר קצר הימים שבין התובע לנתבעת לאותם נזקים להם טוענת הנתבעת. יש לציין כי בתצהירה טוענת הנתבעת כי כבר בחודש ינואר 2007 הבינה כי לשיטתה התובע איננו עומד בהתחייבויותיו. למעלה מכך, מתלונה אשר צירפה הנתבעת לרשימת המסמכים (סעיף 13 ברשימת מסמכי הנתבעת) עולה כי לפי שיטת הנתבעת כבר ב-1.12.06 בוצעו על ידי התובע, או על ידי שותפו לירון, מעשי גניבה וזיוף אשר הצדיקו הגשת תלונה למשטרה. אין איפוא לנתבעת להלין אלא על עצמה כאשר המשיכה בהתקשרות עם התובע וככל שנגרם לנתבעת נזק למוניטין אין כדי לקשור נזק זה להתקשרות מול התובע.

לא מצאתי בנסיבות העניין ממש ביתר טענות הצדדים.

לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה בחלקה, קובע כי מסכום השיקים בסך של 12,450 ₪, יש להפחית סך של 7,575 ₪, כך שהיתרה בה מחויבת הנתבעת מסתכמת בסך של 4,875 ₪ נכון למועד הנקוב בשיקים ואשר יועמד, לשם הנוחות על יום 15.4.07 ויצבור הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ואילך. לנוכח התוצאה האמורה, אינני מוצא מקום בנסיבות העניין לחייב מי מהצדדים בהוצאות ההתדיינות וראוי שכל צד ישא בהוצאותיו.

ב"כ התובע יגיש לאישור פסיקתא הכוללת חישוב מעודכן של החוב בהתאם לאמור לעיל, ותיק ההוצאה לפועל יעודכן, לרבות בכל הנוגע לחבות בשכר טרחת עו"ד ואגרה בהתאם לאמור לעיל. במסגרת אותה פסיקתא אף ינתנו הוראות באשר לפיקדון אשר הפקידה הנתבעת בקופת ביהמ"ש.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תשע"א, 05/04/2011 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: אתי פרידמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: