בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

לפניי בקשת המנהלים המיוחדים לחלט ערבויות בנקאיות שנמסרו להם מידי מי שרכשו את נכסי החברות שבפירוק, להבטחת הצעותיהם לרכישה ולאחר מכן על חשבון הרכישה ולהבטחת תשלומים. הרוכשים מסרו ערבות האחת בקשר עם הצעתם לרכישת פעילות ונכסי קבוצת בטר פלייס בישראל, וערבות השנייה בקשר עם הצעתם לרכישת הקניין הרוחני של חברת Better Place GmbH ("החברה השוויצרית"). עסקות הרכישה לא צלחו וההסכמים לגביהן בוטלו בהסכמה, כאשר הצדדים שמרו על טענותיהם ההדדיות בשאלת האחריות להפרת ההסכמים.

ביום 13.11.13 דחיתי בקשה לצו מניעה נגד חילוט הערבויות שהגיש מר שמואל סולומון, מי שהעמיד את הערבויות הבנקאיות לטובת הרוכשים. בהחלטתי האמורה דחיתי את טענותיו, בין השאר בעניין פגמים שנפלו בכתבי הערבות.

נותר אפוא לדון בשאלת האחריות להפרת ההסכמים ואדון בה לגבי כל אחת משתי העסקות בנפרד.

העסקה למכירת פעילות הקבוצה בישראל

רקע

המנהלים המיוחדים פעלו למכירת רכושן ועסקיהן של חברות בטר פלייס בישראל, וביקשו לקבל הצעות לרכישה. מדובר היה בכ- 360 כלי רכב חשמליים, חלקם הגדול במחסני ערובה בישראל וכ- 67 במחסן בטורקיה, רשת של תחנות הטענה ומטענים, וכל הכרוך והקשור בהפעלה.

ביום 7.7.13 הגישו מר יוסף אברמוביץ ושותפו מר שיינר, הצעה מפורטת לרכישת הרכוש והפעילות, תמורת 18 מיליון ₪, בתוספת 20% מההכנסות העתידיות למשך שנ תיים, ו-20% מהרווחים למשך שלוש שנים נוספות ועד לתקרה של 36 מיליון ש"ח. המנהלים המיוחדים (באותה עת בתואר המפרקים הזמניים) המליצו לקבל את ההצעה, ואישרתי אותה בהחלטתי מיום 10.7.13. בכך הייתה ההצעה, על התנאים שנוספו לה במהלך הדיון בבית המשפט, להסכם מכר ("הסכם המכר"). אציין כי בד בבד עם הגשת הצעה זו, הגיש מר אברמוביץ הצעה נוספת לרכישת הקניין הרוחני של החברה השוויצרית, אשר אושרה גם היא באותה החלטה, וכאמור עניינה של רכישה זו יידון בחלקה השני של החלטתי להלן.

אברמוביץ ביקש לפעול באמצעות חברה שטרם הוקמה, ששמה הזמני המוצע היה סאן רייז. בסופו של דבר, לאחר הזכייה, פעל באמצעות חברת גרין אי.וי. אופריישן בע"מ (להלן: "גרין").

כתנאי להשתתפות במכרז, הפקיד אברמוביץ, לפי דרישת המנהלים המיוחדים, בטוחה בדמות ערבות בנקאית אוטונומית שהוציא בנק מרכנתיל דיסקונט בסכום של 500,000 ₪. בסעיף 23 בהסכם המכר נקבע כי הערבות נועדה להבטיח את קיום ההסכם.

לאחר אישור המכר הגיש משרד התחבורה לבית המשפט את עמדתו, שבה תנאים שעל גרין לעמוד בהם כדי לבוא בנעליה של חברת בטר פלייס מוטורס כיבואנית רכב, ולאפשר את יבוא כלי הרכב ושיווקם בישראל. קיימתי ישיבות אחדות בנושא רישיון היבואן שנדרש, ובהן החלטתי החלטות אחדות, שאפשרו בסופו של דבר מתן רישיון יבואן לגרין. המנהלים המיוחדים פעלו רבות כדי לסייע לגרין לקבל את רישיון היבואן, לרבות מתן הסכמתם להארכת תוקפה של ערבות בנקאית, שנתנה בטר פלייס מוטורס למשרד התחבורה בסכום נומינלי של 4.2 מיליון ₪.

בהחלטה נוספת, שנתתי ביום 11.8.13, הוסר המכשול האחרון בפני מתן רישיון יבואן לגרין. חרף האמור לא הסדירה גרין את קבלת הרישיון, ולא שחררה את כלי הרכב.

על פי ההסכם, היה על גרין להעביר את התשלום הראשון על חשבון התמורה, בסכום של 3.5 מיליון ₪, עד ליום 24.7.13. גרין לא עמדה בתשלום זה. ביום 31.7.13 קיימתי דיון בסוגיית התשלום, שבו אישרתי לגרין ארכה לתשלומו, דהיינו תוך 14 יום מיום שיאשר משרד התחבורה את רישיון היבואן, אך כפוף להבהרה מפורשת באותה החלטה, כי על גרין לשלם את התשלום הראשון תוך 21 יום, לכל המאוחר, אפילו לא תקבל את רישיון היבואן.

ביום 21.8.13, קרי לאחר שחלפו 21 יום ממועד מתן הארכה לתשלום, הגישו המנהלים המיוחדים דוח (מס' 7), שבו ביקשו לבטל את הסכם המכר עקב הפרתו בידי גרין, להורות לגרין להשיב את נכסי הקבוצה בישראל לידיהם, ולחלט ערבויות שהופקדו וכסף ששולם במסגרת המכר. המנהלים המיוחדים הוסיפו כי גרין אינה מתכוונת לעמוד בהתחייבותה, אף במועד הנדחה, ובכך מפרה גרין את ההסכם הפרה יסודית.

ביום 25.8.13 קיימתי ישיבה שבה הסכימו הצדדים כי המכר יבוטל, תוך שכל צד שומר על טענותיו באשר לחילוט ופיצויים. ביום 3.11.13 הגישה גרין השלמת טיעון בעניין זה, וביום 5.12.13 הגישו המנהלים המיוחדים את טענותיהם.

עיקר טענות גרין

המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות אינה מתאימה להכרעה במחלוקת בדבר זהות המפר, מפני שנדרש בירור עובדתי מורכב ומפני שניהול ההליך בדרך זו יביא לפגיעה בזכויות הדיוניות של גרין. גרין דורשת לקיים הליכים מקדמיים, לרבות משלוח שאלונים, ולהעמיד לחקירה גורמים שונים, לרבות נציגים של משרד התחבורה.

לגופו של עניין, נטען כי בהסכם המכר היו שני תנאים מתלים מצטברים. הראשון, כי רישיון היבואן של בטר פלייס יישאר בתוקפו, והשני כי יימסרו 350 כלי הרכב לידי גרין. גרין עמדה כל העת על תנאים אלו, וסירבה להיות יבואן. אילו סברו המנהלים המיוחדים כי החובה להיות יבואן היא חלק מתנאי ההצעה, היה עליהם לפסול את הצעתה של גרין. משלא הצליחו המנהלים המיוחדים להותיר בידיהם את רישיון היבואן ולהעביר לגרין את כלי הרכב, פקעה הצעת גרין, והיה על הצדדים לסיים את ההתקשרות, בדרך שמתווה סעיף 29 בחוק החוזים (חלק כללי), קרי ביטול והשבה.

לחלופין, המנהלים המיוחדים הפרו את ההסכם כשלא העבירו לידי גרין את כלי הרכב. גרין הבהירה למנהלים המיוחדים, לפני הגשת ההצעה, כי התמורה עבור הממכר תמומן באמצעות מכירת כלי הרכב. התנהלות הרשויות מנעה מהמנהלים המיוחדים לעמוד בהתחייבותם להעביר את כלי הרכב, ולא התנהלותה של גרין.

המנהלים המיוחדים הפרו את סעיף 10 בהסכם המכר, הקובע כי תועבר לידי גרין מערכת המחשוב של בטר פלייס, הנתמכת על ידי חברת IBM. מערכת זו נדרשה לצורך חיוב לקוחות, והפרת תניה זו גרמה לגרין נזק רב.