בטצ'ארי נ' טלמור ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 17/4/09 .

לטענת התובע במועד הנקוב, נהג ברכבו מר אנדרי שנייצר ברחוב פלד בחולון ועצר את רכבו על מנת שלא לדרוס חתול. עת עצר הנג רכבו כאמור , פגע בו רכב הנתבע 1 מאחור וגרם לו נזק כמפורט בחוות דעת שמאית אשר נערכה לרכבו בעקבות בדיקתו ביום 20/4/09. לטענת התובע , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה ולנזק כמפורט בחוות הדעת, מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו הנתבעת 2, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 1 ברחוב הפלד בנתיב השמאלי מבין שניים. לטענת הנתבעים, הנהג ברכבו של התובע השתלב לנסיעה מכיוון ימין, סטה במפתיע לכיוון נתיב נסיעתו של הנתבע 1 ובלם באופן שקיצר את מרווח הבלימה של הנתבע 1. לטענת הנתבע 1, אף הוא בלם ואולם, לא הצליח לעצור את רכבו באופן מוחלט. משכך, לטענת הנתבע 1, פגע רכבו פגיעת "נשיקה" במרכז רכבו של התובע ואולם, כפועל יוצא מהפגיעה כאמור לא נגרם לרכבו של התובע כל נזק. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים , ראשית - האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכבו של התובע ולחילופין – ממילא בתאונה לא נגרם הנזק הנטען ומשכך, יש לדחות את תביעתו של התובע.

בדיון אשר התקיים בפני העידו הנהג ברכבו של התובע- מר אנדרי שנייצר והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק הנטען לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

7.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו הן לענין הוכחת אחריותו של הנתבע 1 לתאונה והן, לענין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידו לבין התאונה נשוא התביעה.

ראשית, באשר לאחריות לתאונה הרי שלא זו בלבד שהתובע תמך טענתו באשר להילך התאונה רק בעדות הנהג ברכב – מר אנדרי שנייצר- אלא שאף עדותו של זה היתה לא קוהרנטית באופן אשר יש בו בכדי לפגוע במהימנותה. כך, במסגרת כתב התביעה , כמו גם בטופס ההודעה אשר הגיש הנהג לחברת הביטוח – טען הנהג ברכבו של התובע כי הוא בלם את רכבו ורכב הנתבע 1 פגע בו. בניגוד לגרסתו זו טען הנהג במסגרת הדיון בפני כי לא בלם את הרכב אלא רק שהאט את מהירות נסיעתו. זאת ועוד, במסגרת עדותו טען הנהג לראשונה כי הנתבע 1 פגע ברכבו פעמיים. כך, לטענתו כעולה מעדותו, הוא האט את מהירות נסיעתו ואז פגע בו הנתבע 1 לראשונה ולאחר מכן, האט שוב והנתבע 1 פגע בו בפעם השנייה. עדותו הכבושה של הנהג ברכבו של התובע ולפיה היו שתי פגיעות ולא פגיעה אחת, יש בה בכדי לפגוע במהימנותו באשר להילך התאונה.

זאת ועוד, אין עוררין כי ברכבו של התובע היו מלבד הנהג עוד מספר נוסעים . למרות זאת, לא הביא התובע ולו אחד מהם בכדי לתמוך בגרסת הנהג . מחדלו של התובע כאמור יש בו בכדי להוות חזקה עובדתית ולפיה לו היו מגיעים העדים לעדות כאמור, כי אז היה בגרסתם בכדי לתמוך בגרסת הנתבע 1.

יתרה מכך, לטענת הנהג ברכבו של התובע הפגיעה בין כלי הרכב היתה פגיעת חזית אחור באופן שרכבו של הנתבע 1 פגע ברכבו במרכז חלקו האחורי. מיקום הפגיעה כנטען על ידי הנהג ברכבו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם הנזקים הנטענים על ידי התובע באשר עיון בתמונות הנזק מעלה כי מדובר בנזק הממוקד בחלקו השמאלי של רכב התובע ולא במרכזו. זאת אף זאת, במסגרת עדותו טען הנהג ברכבו של התובע כי הנזק הנטען נחזה כבר בזמן התאונה הואיל ונפלו חתיכות של הטמבון אל הכביש. בהקשר זה, עיון בתמונות הנזק מעלה כי לא נחזה בהן נזק העולה בקנה אחד עם הטענה האמורה, באשר הנזק לטמבון הינו בדמות שריטות ולא קילופים או חורים בטמבון. מן האמור נובע כי התובע אף לא הרים את הנטל להוכחת קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידו לבין אירוע התאונה הנטען.

אשר על כן הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.