בטלות פס"ד שניתן כנגד בעל דין שהלך לעולמו בעיצומו של הליך

1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 19.3.2006, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעתה של המשיבה, לנוכח מחדלם של המבקשים לשלם הוצאות שהושתו עליהם ולהגיש סיכומים.
2. העובדות הצריכות לענין 
   
   העובדות הצריכות לענין הן כלהלן:

                                 א.         המבקש והמשיבה הינם אחים. המבקשת הינה אלמנתו של אח נוסף, מר א. ד. ז"ל (להלן: "א.") שהלך לבית עולמו במהלך ניהול ההליכים.

                                 ב.         אמם של המבקש והמשיבה, הגב' ש. ד. ז"ל (להלן: "המנוחה") ערכה ביום 1.4.1993 צוואה (להלן: "הצוואה"). לצוואה קדמו שלוש צוואות שערכה המנוחה ואינן רלוונטיות לנושא הדיון.

                                  ג.          הנכס העיקרי הכלול בעזבון המנוחה הינו נכס מקרקעין בת.מ.  (להלן: "הדירה"), אשר על פי הצוואה יורשיה הינם המבקש וא. בעת פטירת המנוחה התגוררה בדירה המשיבה.

                                 ד.         המשיבה ושלוש אחיות נוספות התנגדו לקיום הצוואה.

                                 ה.         ביום 30.3.1997 דחה בית המשפט המחוזי את ההתנגדות.

                                  ו.          ביום 2.9.1997, הגיעו הצדדים במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי להסכמה , לפיה  "...ינתן עיכוב ביצוע לרישום הבית (הדירה – ש.ב.י) בו מתגוררת המבקשת 1 (המשיבה – ש.ב.י) עפ"י צו קיום הצוואה שאושר בפ"ד בתיק העזבונות 8871/93. המבקשת 1 תמשיך להתגורר בבית עד למתן החלטה בערעור שהגישו המבקשות ובכפוף לתוצאות הערעור. אם והערעור (כך במקור – ש.ב.י) ידחה מתחייבת המבקשת 1 לפנות את הבית בתוך 30 יום מיום שקיבלה לידיה את ההחלטה בערעור וכן מוסכם כי ינתן נגדה פ"ד לסילוק ידה מן הבית בתוק המועד האמור."

                                  ז.          ההסכמה דלעיל קיבלה תוקף של החלטה ובכלל זה ניתן פסק דין לפינוי המשיבה וכל מי מטעמה מהדירה, בכפוף לתנאי ההסכמה (להלן: "החלטת הפינוי").

                                 ח.         ביום 12.1.1999 חזרו בהן המשיבה ואחיותיה מהערעור שהוגש לבית המשפט העליון והערעור נדחה.

                                 ט.         בחלוף שנה ממועד דחיית הערעור הנ"ל (ביום 25.1.2000) הגישה המשיבה תביעה במסגרת תמ"ש זה, במסגרתה עתרה (בין היתר) למתן סעד הצהרתי לפיו היא בעלים של הדירה מכח הסכם מתנה שנערך בינה לבין המנוחה וכפועל יוצא מכך כי הדירה איננה חלק מנכסי עזבון המנוחה. עוד עתרה המשיבה לסעד הצהרתי לפיו החלטת הפינוי בטלה מעיקרא מאחר שניתנה בחוסר סמכות.

                                  י.          בדיון שהתקיים ביום 24.10.2000  הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ההכרעה תיפול על דרך סיכומים בכתב, אשר יוגשו בשני שלבים: האחד, סיכומים בשאלה האם ראוי לסלק את התובענה על הסף. השני (ככל ההכרעה בסוגיה הראשונה תהא בשלילה) בשאלת גורלה של טענת המתנה לעיצומו של ענין. בית המשפט נתן הוראות באשר להגשת סיכומים בסוגיה הראשונה.

                                יא.        המשיבה הגישה את סיכומיה אך א. והמבקש לא עשו כן, על אף ארכה שניתנה להם ביוזמת בית המשפט.

                                יב.        משכך דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק על הסף, תוך שהוא מותיר את הנושא להכרעה בפסק הדין הסופי.

                                 יג.         לדיון שנקבע ליום 7.2.2002 לא התייצבו א. והמבקש. למרות זאת דחה בית המשפט את בקשת המשיבה ליתן פסק דין ותחת זאת ניתנו הוראות באשר להגשת סיכומים בסוגיה השניה דלעיל.

                                יד.        גם בזו הפעם לא הגישו א. והמבקש את סיכומיהם במועד ואף לא בחלוף חודשיים מהמועד בו היה עליהם להגישם. משכך, עתרה המשיבה למתן פסק דין, עתירה לה נעתר בית המשפט בפסק דין מיום 13.10.2002 בו נקבע כי המשיבה הינה בעלת הזכויות בדירה, כי היא רשאית להרשם כבעלת הזכויות וכי אין לפנותה מן הדירה (להלן: "פסה"ד הראשון").