בטלות הוראות הצוואה האחרונה של המנוחה

1. א. ביום 16.2.98 הלכה לבית עולמה גב' טאוס מנשה ז"ל )להלן: המנוחה"(, ילידת
1924. המנוחה נפטרה בבית-חולים איכילוב, תל-אביב )כך על-פי תעודת הפטירה( לאחר
אשפוז ממושך. בעת פטירתה היתה המנוחה גרושה.

ב. למנוחה היו מעולם שבעה צאצאים - התובעים והנתבע.

ג. ביום 22.3.98 הגיש תובע 2 - מר מרדכי מנשה - לבית-משפט זה בקשה למתן צו לקיום
צוואת המנוחה מיום 15.2.98 )להלן: "הצוואה האחרונה"( )בתיק עזבונות 2188/98( אשר
לפי תוכנה, באה לבטל צוואה קודמת שעשתה המנוחה ביום 6.5.98 )להלן: "הצוואה
הקודמת"(. הנתבע הגיש ביום 5.4.98 )בתיק עזבונות 2639/98( בקשה למתן צו לקיום
הצוואה הקודמת. לבקשה זו לא הוגשה כל התנגדות והדיון בתיקים אוחד.

ד. בהתאם לצוואה האחרונה, ציוותה המנוחה את כל רכושה, לרבות דירת מגוריה, לשבעת
ילדיה, בחלקים שווים ביניהם. עם זאת קבעה )בסעיף 3 לצוואה זו(, כי "על אף האמור
בסעיף 2 לעיל,... בני דוד יהודה מנשה,... יהיה זכאי להתגורר במשך כל חייו בדירתי...
מבלי שיתחייב בתשלום כלשהו לשאר יורשי....". יצוין, כי דוד לוקה בנפשו )סעיף 2
לתצהיר נתבע 2 בהמר' 3884/98(.