בטון זלפה בע"מ נ' י. לרר הנדסה בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת להתיר לה להגיש, יחד עם הסיכומים מטעמה, ראיה נוספת.

2. הראיה, שאותה מבקשת הנתבעת להגיש, היא עותק נוסף של ההסכם מיום 11.1.08 . לטענת הנתבעת, העותק נושא חותמת מקורית וסימונים מקוריים, שנעשו מטעמה בעט כחול, לפני ששוגרו בפקס לידי התובעת.

3.לטענת הנתבעת הצורך בהגשת הראיה הזו מקורו בעדותה של הגב' אינאס אגבריה, שהעידה בפני ביום 15.4.13. לטענת הנתבעת, עיון במסמך אותו היא מבקשת להציג, יוכיח בבירור כי חתימתה המקורית ומחיקת הערבויות נעשו על ידה על גבי עותק ששוגר אליה בפקס ולא כטענת הגב' אגבריה, על גבי עותק צהוב שקיבל מי מנציגיה במשרד התובעת.

4.הנתבעת טוענת בבקשה שהגישה כי למעשה אין מדובר במסמך חדש אלא בנוסח נוסף של מסמך, שגרסאות ממנו הוצגו כבר במהלך הדיונים עד כה. לטענתה, העותק אותו היא מבקשת להגיש ישלים את תמונת חלופת ההעתקים שהוחלפו בין הצדדים עד לחתימה הסופית על ההסכם.

5.בבקשה נטען כי לאחר עדותה של הגב' אגבריה, בדיון מיום 15.4.13, ביקש ב"כ הנתבעת ממרשתו לנסות ולאתר את העותק שהתקבל אצלה בפקס – וכך עשתה.

6.התובעת מתנגדת לבקשה.

7.לאחר שעיינתי בתשומת לב בבקשה, בתגובה ובתשובה אני מחליטה לדחות את הבקשה.

8.לבקשה לא צורף תצהיר, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. זאת, משום שבבקשה מסוג זה על הנתבעת להסביר, בין היתר, מדוע לא הוגשה הראיה בשלב מוקדם יותר של ההליך. במסגרת זו על הנתבעת לשכנע את בית המשפט בכך שלא נפל פגם בתום ליבה וכי אין היא אחראית לאיחור שבהגשת הראיה.

ובלשונו של בית המשפט העליון:

"המבקש להגיש לפני בית המשפט ראיה נוספת, נדרש להוכיח, כי אי הבאת הראיות נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מליבו כל צל של חשד בדבר תום הלב בו מוגשת הבקשה".

ע"א 226/85 שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ' בנק "אדנים" למשכנתאות והלוואות בע"מ, פד' מב (1) 14, 18.

9.בהעדר תצהיר, לא ניתן לקבוע כי עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה לעניין הזה, ומדובר בעניין עובדתי, שיש לתמוך אותו בתצהיר כדין (תקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

10.אציין כי גם בבקשה עצמה אין נימוק מניח את הדעת, לכך שעד עתה לא הציגה הנתבעת את הראיה, שאותה היא מבקשת להגיש כעת.

בסעיף 2 לבקשה נטען כי הצורך בעיון במסמך מקורו בעדותה של הגב' אגבריה בדיון ביום 15.4.13 , ואולם אין לקבל טענה זו.

גם קודם לחקירתה של הגב' אגבריה טענה הנתבעת כי את ההסכם נשוא התביעה קיבלה באופן, שכלל רק את העמוד הראשון לאותו הסכם, וכי לא קיבלה את אחד מעותקי ההסכם המלא כפי שהם מצויים בפנקסי התובעת (ר' למשל, טענת הנתבעת בדיון 27.11.12).

11.בנסיבות האלה ברור כי הצורך בהגשת הראיה, שמטרתה, לפי טענת הנתבעת, להוכיח כי העותק שקיבלה שוגר אליה בעמודו הראשון בלבד ובפקס, היה ידוע לנתבעת עוד בשלבים מוקדמים של ההליך ולא נודע לה רק בעקבות עדותה של הגב' אגבריה.

12.לפיכך, היה על הנתבעת להגיש את המסמך עוד קודם לכן.

13.יצויין, כי אין בבקשה (שכאמור, לא צורף לה תצהיר) טענה לפיה הנתבעת ניסתה בעבר לאתר את המסמך והדבר לא עלה בידה. להיפך. נטען בה כי רק לאחר הדיון מיום 15.4.13 החליטה הנתבעת לנסות ולאתרו וזה אכן אותר, לכאורה ללא כל קושי.

14.אשר לטענת הנתבעת, כאילו אין במסמך כל חידוש והוא רק חוליה נוספת בשרשרת עותקים שהוגשו כבר לבית המשפט – גם טענה זו אינה יכולה להועיל לנתבעת.