בטול העברה שהושלמה ברישום של זכויות במשק מכח הסכם מתנה

זו תביעה שהגיש הבן הבכור לבית משפחת מ.ז. - א' (להלן: "התובע") נגד אחיו- ר' (להלן: "הנתבע"), א'- גיסתו אשת הנתבע (להלן: "הנתבעת"), אמו- ט' (להלן: "האם"), הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") ומושב ש' (להלן: "האגודה").

במסגרת תביעה זו מבקש התובע לבטל הסכם מתנה, בו העניקה האם את זכויותיה במשק לנתבעים. העברת הזכויות מכוח המתנה הושלמה ברישום.

פסק דין זה עניינו בשתי שאלות: הראשונה -  שאלת הסף - האם לתובע, שאינו צד להסכם, יש  זכות תביעה? האם יכול התובע, שאינו צד להסכם, לעורר ספק באשר לתוקף ההסכם. השאלה השנייה, תקום ותעלה בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, היא, האם על-פי המסכת העובדתית שהוכחה יש לבטל ההמתנה-העברת הזכויות מהאם לנתבעים.

תמצית העובדות וההליכים:

1.         להורים, מ' (י') ז"ל ו-ט' תבדל"א, נולדו חמישה ילדים - התובע, הבכור, כיום, בן 53 הנתבע, הצעיר ממנו בשנה וחצי ושלושת הבנות - ע', ש' ו-ז'.

ההורים, מאז תחילת שנות ה-60 (24.02.1960), החזיקו בנחלה מס' x במושב. ההורים היו בעלי זכויות של בר רשות במקרקעין במסגרת חוזה משולש בין מינהל מקרעי ישראל (להלן: " המינהל"), הסוכנות והאגודה.

זכויות המשק כללו - בית, שטחי אדמה, לול, מכסת ביצים ועוד. המשק הוא נשוא המריבה. (להלן: "המשק").

2.        התובע, מאז היותו נער, לכשסיים את לימודיו בבית הספר היסודי, עבד במשק יחד עם אביו,  ובשנים  מסוימות, ניהל, יחד עם אביו, חנות לממכר ירקות (ת/2). התובע עבד עם אביו, תחילה כיד ימינו ובמרוצת 40 השנה, היה  "ליד הדומיננטית" בטיפול במשק ולמחליף אביו.

הנתבע, הפך לאיש עסקים מצליח. לאחר מספר חודשים בהם עבד כשכיר, רכש זכויות במפעל בו עבד והפך לבעליו. מאז גלגל עסקיו במספר מפעלים והוא שותף במפעל המעסיק 40 עובדים.

בהיותו המנוסה והמלומד במשפחה הפך לבעל הדעה במשפחה. 

3.        בסוף שנת 1994 ואילך, הטילו נושי האגודה על המשק יחד עם שאר המשקים באגודה, במסגרת הערבות ההדדית, עקולים וצווי מניעה. ת.א. 31808/91 (שלום ת"א) ומטעם  המשקם -  (ת/7).

בעשור האחרון, מועד מדויק אינו ידוע, הנתבע, הקים במשק מספר יחידות אירוח (צימרים). אין מחלוקת שהנתבע מימן עלותם.

4.        ביום 13.12.2000 (ת/4) נפטר במפתיע אבי המשפחה - מ.ז. (י') ז"ל. התובע ביקש למנוע סכסוכים ולהבטיח את זכויותיו במשק. מכח רעיון זה, פנה לאחיו, לנתבע, והציע כי האם תערוך צוואה לפיה היא מורישה את המשק, לרבות הלול והאדמות - אליו, לתובע.  

5.        הצעה זו, כי האם תערוך צוואה, התקבלה על הנתבע ובלבד שהצימרים יועברו אליו. השלושה - התובע, הנתבע והאם - פנו לעו"ד ש' על מנת להסדיר הצוואה (להלן: "הפגישה הראשונה").

יובהר, על דעת שניהם, אז כמו גם היום, הלול שייך לתובע ואילו הצימרים - לנתבע. במחלוקת העובדתית ניצבת השאלה למי יועברו יתרת הזכויות במשק - בית, אדמות וזכויות נוספות - האם לתובע או לנתבע? האם הוסכם תחילה כי יועבר לתובע, אולם הוא התחרט? האם הוסכם שהזכויות יועברו מהאם לאחר אריכות ימיה או עוד בחייה? 

בתום הפגישה הראשונה, סוכם כי השלושה יפגשו פעם נוספת, בעוד כמספר ימים, על מנת לחתום על המסמכים הנדרשים.

6.        נקפו החודשים, התובע לא קיבל כל מסמך והוא נדחה ע"י הנתבע. החשד החל לקנן בלבו והוא פנה לעו"ד ע'. עו"ד ע' תיאם פגישה עם האם וזו התקשרה  לנתבע, בנוכחות התובע, וביקשה כי יבוא להסדיר העניינים. הנתבע התעלם מפניה זו. (סעיף 19 לתצהיר התובע מיום 26.10.2006).

7.         מיני אז החל "מרוץ" החתמת האם על מסמכי העברה מנוגדים

7.1       לטובת הנתבעים - חתמה האם ביום 05.02.2001 אצל עו"ד ש' על תצהיר העברת זכויות במשק בהעברה, ללא תמורה, על טפסי דיווח לשלטונות מס שבח ועל הסכם "בן ממשיך", מכוחם מעבירה האם לנתבעים את כל זכויותיה במשק. לעת ההיא (05.02.2001) הוטלו צווי מניעה על המשק (ת/6) והאם לא נרשמה כבעלת הזכויות אצל המחזיקים - אלא  רק במועד מאוחר יותר, (בסוכנות ביום 17.10.2001 ובמינהל ביום 21.08.2002).

יוער כי בקשה להעברת הזכויות במגזר החקלאי (ת/7) נחתמה על-ידי האם והנתבעים שהיא נושאת תאריך 12.12.2001 אולם ספק בעיני באשר למועד, שכן לא הובהר כי האם הגיעה פעם נוספת לעו"ד ש'.

(למען הנוחות יקראו המסמכים במאוחד: "המסמכים שנחתמו אצל עו"ד ש'").

7.2       לטובת התובע - חתמה האם ביום 16.10.2001 אצל עו"ד ע' על  צוואה (א1), תצהיר (א2) ויפוי כח בלתי חוזר (א3), שהעתק מהם צורף לתצהיר עדות ראשית התובע;