בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' קנדיל חיים

פסק דין

ערעור של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.9.09 שהעניקה למשיב דרגת נכות בשיעור 10% בגין ליקוי בגב תחתון והחליטה להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע בעבודה), התשט"ז-1956, ב-25% ובכך להעמיד את דרגת נכותו של המשיב על 12.5%.

המשיב, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע ב"תאונת עבודה" מיום 24.5.07 בעקבותיו אובחן בלט בגבו התחתון. ועדה רפואית קבעה את דרגת נכותו של המשיב בשיעור 5% לפי פריט 37 (7) (א) לתוספת לתקנות. הועדה הרפואית החליטה שלא להפעיל את תקנה 15.

המשיב הגיש ערר לועדה הרפואית לעררים וזו קיבלה את הערר וקבעה למערער 10% לפי פריט 37 (7) (א). לעניין הפעלת תקנה 15, הועדה הרפואית לעררים עיינה במכתבו של פקיד התביעות מיום 29.7.09 בו נאמר:

"מבדיקת הכנסותיו עולה כי חלה ירידה בשכרו בשיעור 40%. על פי מכתב המעביד מיום 15.7.09, נכתב שעל פי המלצת רופא האגודה אינו יכול לשוב ולעסוק בנהיגה ולבצע שעות נוספות מיום 1.4.09 ועד 30.6.09 ובסיום תקופת ההגבלה ישוב העובד לעבודה בנהגות עם שעות נוספות, תקופת רבע השנה שנבדקה לעניין תקנה 15 הינה התקופה בה התובע היה מוגבל לעבודה בנהיגה".

הועדה הרפואית לעררים דנה בעניינו של המערער וקבעה:

"הועדה עיינה במזכר של פקיד תביעות מיום 29.7.09 ..לעניין תקנה 15.

לדעת הועדה לא סביר שנכותו הקטנה תשפיע על ירידה כה משמעותית על הכנסותיו ועל כן הועדה בדעה להפעיל תקנה 15 ברבע דהיינו 2.5% נוספים...

סה"כ נכותו בגין תאונה הנדונה 12.5%.

תחולת הנכות מיום 1.2.09".

המערער טוען כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה הרפואית לעררים שכן היא הפעילה את תקנה 15 מבלי שהתקיימו התנאים להחלתה. התקנה דורשת כי הנכות תביא לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, דבר שלא התקיים בעניינו של המשיב.

המשיב טוען כי טעתה הועדה הרפואית לעררים בכך שצמצמה את הפעלתה של תקנה 15 לרבע בלבד ולא הפעילה אותה במלואה, כפי שלטענת המשיב התבקש ממכתבו של פקיד התביעות. אין המשיב מבקש סעד אופרטיבי בגין טעות נטענת זו מאחר שלא הגיש ערעור על החלטת הועדה.

המשיב טען כי השוואת הכנסתו בפועל בשנת 2006, שקדמה לתאונה, להכנסתו בשנת 2009 מצביעה על ירידה של כ-55,000 ₪ בהכנסת המשיב, ונתון זה מצדיק הפעלה מלאה של תקנה 15.

דיון והכרעה

תקנה 15 לתקנות קובעת:

"(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבע מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותים מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

מטרת תקנה 15 היא לתת ביטוי לנכה להשלכות האינדיווידואליות המיוחדת של הנכות, שהיא "שווה לכל נכה", על חייו המקצועיים של הנכה הספציפי, בהתחשב בגילו או במקצועו (דב"ע נו/01-42 המוסד לביטוח לאומי נ. עדה פנץ, פדע ל 321 והאסמכתאות הנזכרות בו).

בדב"ע 01-25/98 המוסד לביטוח לאומי נ. אילנה לאור (ניתן ביום 2.3.99) נפסק ש"חלופת המקצוע" שבתקנה 15(א) נבחנת על פי שתי אפשרויות: האחת, שהנכה חזר לעבודה במקצועו, השניה, שהנפגע לא חזר לעבודה במקצועו. כאשר הנכה חזר לעבודה במקצועו, המבחן להפעלת תקנה 15 הוא מבחן ההכנסה.

אין מחלוקת שהמשיב חזר לעבודתו כנהג, ועל כן יש לבחון את הפעלת תקנה 15 לפי מבחן ההכנסה.