בטוח לאומי-משרד ראשי נ' אברמוביץ ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב של המל"ל, אשר שילם תגמולים לנפגע בשם יהודה צדוק וכעת הדרישה היא לשיבוב בגין הסכומים ששולמו לנפגע זה. המדובר באירוע שהתרחש בתאריך 20.10.02 במהלכו ננשך מר יהודה צדוק הנפגע, על ידי כלב השייך לנתבע מס' 1. הוגשה תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א 4319/04) ובמהלכה תואר האירוע כדלקמן: "ביום 20.10.02 בשעה 11:50 או בסמוך לכך, עת הגיע התובע לעבוד במשרדו של הנתבע 1 עפ"י הזמנתו של הנתבע 1 ומראש, ירד התובע מרכבו כשלפתע פתאום הסתער כלבו של הנתבע 1 שהוא קשור לכבל רוחב ארוך וללא רסן על התובע ונשך אותו.

התובע טוען כי מבלי כל סיבה נראית לעין ללא כל התגרות מצידו, וללא שנבח, הסתער הכלב התוקף על התובע נשך אותו ברגלו השמאלית בחלק האחורי של השוק וגרם לו נזקי גוף".

יש לציין, כי בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, הסתיים התיק בסכום פיצוי שבו שילמו הנתבעים לתובע – הנפגע יהודה צדוק, סך של 10,000 ₪ וצוין בסעיף 1 להסכם הפשרה "לסילוק סופי ומוחלט של תביעת התובע...אך למעט תגמולי מל"ל..."

המל"ל קבע לנפגע 10% נכות לפי סעיף 75 (1 ב') ושילם לו דמי פגיעה בגין היעדרות של 18 ימים בסך של 1,800 ₪. כן שילם לו מענק נכות בסך של 85,000 ₪ (סכומים לא משוערכים).

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית של מומחה – ד"ר שלום אבשלום אשר סבר, כי נכותו של התובע היא בשיעור 10% ואולם בנוסף העריך את הצורך בקיומם של ניתוחים פלסטיים לצורך תיקון הצלקת בסכום של 50,000 ₪.

הנתבעים מצידם תמכו את הגנתם בחוות דעתו של פרופ' דן מלר, אשר חלק על קביעת המל"ל וד"ר שלום אבשלום וסבר כי לתובע 5% נכות בלבד לאור מיקום הצלקת בחלק האחורי. כן טען המומחה, כי אין שום מקום לביצוע ניתוחים מתקנים – שבפועל גם מעולם לא בוצעו, וטען כי יש לדחות חלק זה בחוות דעתו של ד"ר שלום אבשלום.

עוד חלוקים הצדדים מחלוקת חזיתית בנושא האחריות, כאשר לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין תביעת השיבוב מאחר והנפגע הביא על עצמו את נשיכת הכלב, שעה שהסיג גבול ונכנס לטריטוריה של הכלב תוך איום עליו ללא תאום עם הנתבע.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על סמך החומר המונח לפתחו וביום 26.8.10 נשמעו סיכומים בע"פ והוגשו סיכומים בכתב וחומר ראייתי לצורך מתן פסק הדין.

בשלב ראשון אתייחס לעניין האחריות – אין חולק, כי כלבו השחור של הנתבע כלב בשם "סומו", עפ"י התצהירים, נשך את הנתבע בשוק רגלו האחורית. הובהר, כי הנפגע היה טכנאי מחשבים שהוזמן למקום ע"י הנתבע. אין המדובר בשום פנים ואופן במסיג גבול. הנ"ל הגיע למקום ברשות ונכנס אל תחום ביתו של הנתבע מתוך כוונה לתת לו שירות ומתוך תיאום עמו. המדובר היה בכלב ללא רסן ולכן אין כל סיבה לקבל את הטענה של הסגת גבול ולדחות את התביעה.

דין התביעה להתקבל.

אציין, כי סעיף 41 לפק' הנזיקין מטיל אחריות מוחלטת על בעל כלב בנסיבות של נשיכה ומאחר וההגנות הקבועות בהמשך הסעיף לא חלות יש מקום לקבל את התביעה ואין הצדקה להטיל רשלנות תורמת כלשהיא על הנפגע.

משכך אני עובר לדיון בנזק שנגרם לנפגע זה עומד בבסיס תביעת השיבוב:

בחנתי את חוות הדעת הרפואיות ואת פרוטוקול המל"ל אשר, הגם שאינו חוות דעת, מכיל חומר רפואי שיכול לסייע בידי בית המשפט להגיע למסקנה. אני סבור שאין ממש בטענה לגבי מיקום הצלקת כדי להפחית ממסקנת מומחה התובע ורופא המל"ל וכי נכותו הרפואית של הנפגע בגין האירוע צריכה להיקבע בשיעור של 10% בגין צלקת סעיף 75 (1 ב').

אינני סבור שיש הצדקה לפצות את הנפגע בגין הצורך בניתוחים עתידיים בשיעור של 50,000 ₪ , כעולה מתוך חוות הדעת של מומחה התובע. הסיבות לכך קשורות בעובדה שמיקום הצלקת, העובדה שחלפו להן שנים רבות וניתוחים שכאלו לא בוצעו, העובדה שהמל"ל עצמו ורופאיו לא נתנו את דעתם בעניין וכן כי הנושא כלל לא עלה בתביעת הנזיקין בכפר סבא, מצביעים על כך שאין מקום וממש לקבל טענות אלה.

הטענה, אפוא, בהקשר לפיצוי זה, נדחית.

ראשי הנזק המזכים את התובע בפיצוי צריכים להיות כאב וסבל, וכן הפסד השתכרות בעבר.

מדובר בנכות של צלקת שהיא נכות אסתטית ולא תפקודית. גם מיקום הצלקת תומך בכך והמשמעות היא שאין הצדקה לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד.

אני מעריך את הכאב וסבל בתיק זה בסכום של 40,000 ₪.

יש לציין, כי עפ"י סיכומי הנתבעים היה ראש הנזק המרכזי הזה, כפי שמצא את ביטויו בתביעה בכפר סבא, בסכום של 30,000 ₪ ואולם לא מצאתי כל תיעוד אמיתי לקבל עמדה זו.