בחינת שיהוי בנקיטת הליכים לשם הפחתה בחוב.

בקשה לביצוע שיק הוגשה לתיק זה ביום 13.06.99 כאשר מועד פירעונו של השיק חל ביום 13.11.94.

במסגרת התיק ננקטו הליכי מבצעיים והוגשו בקשות שונות עד ליוני 2002.

חייב מס' 2 נפטר בשנת 2004.

חייב מס' 1 הגיש בקשה בטענה כי יש להורות על הפחתת ריבית בתיק בגין השנים שממועד פירעונו של השיק ועד למועד פתיחת תיק ההוצל"פ וכן בגין השנים בהם לא ננקטה כל פעילות לשם גביית החוב - השנים יוני 2002 ועד לנובמבר 2012.

אין מחלוקת כי החוב המקורי, בסכום של 3,000 ש"ח, לא שולם. כמו כן החייב חזר בו מטענתו בדבר אי המצאתי האזהרה בתיק ולכן נותר לדון  - האם בנסיבות המקרה יש מקום להורות על הפחתת ריביות או ביטולן, כטענת החייב.

לטענת ב"כ החייב, השתהות הזוכה בפתיחת התיק, ללא כל סיבה גרמה לחוב "לתפוח" ללא כל הצדקה.

הזוכה בתצהירו  טען, כי התיק הועבר לטיפולו של עו"ד XXX בשנת 2012 לאחר שבשנת 2002 נפטר עורך הדין שטיפל בתיק ומאחר שסבר כי בתיק ננקטות פעולות גבייה לא עשה גבר מבחינתו, אך משגילה כי לא כך היה הדבר, הועבר התיק.

עוד הוסיף, כי לאחר שעיין בתיק מצא כי ביום 29.11.09 נשלח פקס לחייב, על ידי עו"ג XXX, באת כוחו, ובו מסמכי פתיחת התיק, לבקשתו, ועל פי תרשומת בכתב ידה של עורכת הדין, אושר קבלת הפקס. כמו כן ניתן לראות כי ננקטו הליכים בתיק, אך החייב לא שילם את חובו.

עו"ד XXX, אשר הגישה תצהיר מטעמה, נחקרה בדיון שהתקיים.

לטענת הזוכה, לכל היותר ניתן להפחית את גובה הריבית ולהותיר את חישוב ההצמדה, שכן העובדה שלא הצליח לגבות מן החייב לאורך שנים רבות אין בה כדי לזכות את החייב.

בחינת הבקשה להפחתת הריביות דורשת בחינת פעולותיו של הזוכה - האם פעל בחוסר תום לב והאם שיהוי בנקיטת הליכים יש בו להוביל עד כדי ויתור על זכויות או למצער הפחתת הריבית על החוב או אפילו ביטולה והכל בהתאם לנטל החל במסגרת טענת "פרעתי".

כלל יסוד הוא כי נטל השכנוע בטענת פרעתי מוטל במלואו על כתפי החייב. בפסק הדין שניתן במסגרת רע"א 5438/09, עו"ד יוסף גרוסמן נ' אסי אסלן (פורסם בנבו), קבע בית המשפט העליון כי-

"נטל השכנוע בטענת פרעתי, על פי סעיף 19, קבוע ומוטל תמיד על החייב. נטל זה הינו נטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה...במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, "זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על פי טענת החייב" (בר-אופיר, עמ' 189). אך חשוב לזכור כי גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב, ובמה דברים אמורים? אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מעוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי...".

באשר לנטל המשני אשר עניינו הבאת ראיות לסתור נפסק בע"א (ת"א) 1277/02, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ סניף השדרה נ' יעל פלג -  

 "עצם השהיית הליכי הוצל"פ על ידי זוכה, במשך פרק זמן ממושך, בלא שניתן לכך הסבר, עשוי להעביר לשכמו של הזוכה את הנטל, להראות שהחייב לא הופטר מחיובו, כעולה מטענותיו".

לסיכום ניתן לומר כי הנטל  להוכיח כי החוב נפרע או כי נעדר החייב חובה לפורעו - מוטל לעולם על כתפי החייב ומנגד, נטל הבאת הראיות - יכול ויעבור לכתפי הזוכה, בין היתר בנסיבות של שיהוי בפתיחת תיק ההוצאה לפועל ו/או נקיטת הליכים במסגרתו.

עקרון תום הלב, אשר חולש על המשפט על הליכיו השונים ואינו פוסח על הליכי ההוצאה לפועל. בעש"א (חי') 16752-12-08 קוסאשווילי נ' הראל נכתב, כי-

"אין חולק, שעיקרון תום הלב חל גם על הליכי הוצל"פ, לרבות על פתיחת תיק הוצל"פ. עיקרון זה, המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"), חולש, באמצעות סעיף 61(ב) לחוק, על כל תחומי המשפט, לרבות תחום הדין האזרחי וההוצאה לפועל (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית עמ' 47 (1999), כך שעל בעל דין חלה חובה להפעיל כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב - רע"א 4213/06 איל דש נ' רנ-מט הנדסה (4.12.07); רע"א 4072/06 הירשפלד נ' אלחטיב (20.2.07); רע"א 1415/04  סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 444".