בזק ע. סלע בע"מ נ' עזימי

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, וכן התנגדות לביצוע שטר חוב.

הבקשה הוגשה ביום 13/10/10, ומסיכומי המשיבה עולה, כי האזהרה נמסרה למבקש ביום 22/4/10, קרי, חלפו חודשים רבים בין מועד המצאת האזהרה למועד הגשת ההתנגדות.

המבקש, אשר צירף תצהיר לתמיכה בבקשה להארכת מועד, לא טרח בתצהירו לפרט מתי, לשיטתו, קיבל לידיו את האזהרה, מתי לטענתו חלף המועד להגשת ההתנגדות, ואף לא מהם הנימוקים לאיחור.

למעשה לא התייחס המבקש בתצהירו כלל לשאלת הארכת המועד, ולא ברור מדוע ביקש להאריך לו את המועד, על פי התצהיר.

בסיכומי באת כוחו, הועלו טענות עובדתיות בסוגיה זו, אך משלא נתמכו בתצהיר ערוך כדין, אין ביהמ"ש יכול להתייחס לטעמים.

ככלל, כאשר דן רשם ביהמ"ש בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, אין סמכותו מוגבלת להוראות תקנה 528 לתקסד"א, וסמכותו רחבה יותר, בהתאם להוראות ס' 90 לחוק בתי המשפט.

יחד עם זאת, תנאי בסיסי לדיון בבקשה להארכת המועד, הוא, כי קיים טעם, כלשהו, המצדיק הארכה כאמור.

בהעדר טעם, מן הראוי לדחות את הבקשה, אך אוסיף ואומר, כי גם לגופם של דברים משקל ומשמעות, עת נדונה הסוגיה בפני רשם ביהמ"ש.

במקרה שלפני, טען המבקש, כי בין הצדדים הסכם שכירות, במסגרתו ניתן שטר החוב נשוא בקשת הביצוע, וכי על פי הסכם זה לא נקבעה כל סנקציה ואף לא נקבע כי יראו כהפרה של ההסכם אם יצא השוכר מן הנכס טרם חלוף המועד שנקבע בהסכם השכירות.

העתק מהסכם השכירות לא צורף לבקשה, ומכל מקום, הסכם נועד על מנת שיכבדו אותו הצדדים, ואם סיכמו ביניהם הצדדים כי תקופת השכירות היא למשך שנה, הרי שיציאתו של השוכר מן הנכס טרם חלוף תקופת השכירות, מהווה, כשלעצמה, הפרה של הסכם השכירות.

לא בכדי הסכים המבקש, לשיטתו, לפצות את המשיבה על ההפרה האמורה, ואין מדובר בפיצוי שהוא לפנים משורת הדין. ההפך הוא הנכון, הסכמת המשיבה לקצר את תקופת השכירות מזו הנקובה בהסכם השכירות, היא שנעשתה, ככל שאמנם נעשתה, כגירסת המבקש, לפנים משורת הדין.

לשיטת המבקש, הסכמתה של המשיבה הותנתה בתשלום פיצוי בשיעור של חודשיים דמי שכירות.

המבקש העיד, כי החזיק בנכס עד חודש דצמבר 2009, ואולם לא שילם שכר דירה עבור החודשים נובמבר ודצמבר. רוצה לומר, אף אם תתקבל עמדתו של המבקש כי פינוי הנכס לפני תום תקופת השכירות אינה מהווה הפרה של ההסכם, הרי אי תשלום שכר הדירה בתקופה שבה החזיק המבקש בנכס, בודאי ובודאי מהווה הפרה.

מכל האמור עולה, כי המבקש הפר את הסכם השכירות, הותיר אחריו חוב בגין דמי שכירות לחודשים נובמבר ודצמבר 2009 בהם החזיק בנכס, ובנוסף לא שילם את הפיצוי המוסכם, כפי שלשיטתו הוסכם בינו לבין נציג המשיבה, עבור חודשיים נוספים.

שטר החוב נמסר, לשיטת המבקש, להבטחת קיום חיוביו על פי הסכם השכירות, כאשר הוא איננו נושא מועד פרעון, ומסירתו כשהוא חסר כך לידיה של המשיבה, מלמדת על הרשאה שניתנה למשיבה למלא את החסר, אם וככל שיקום התנאי המצדיק שימוש בשטר הבטחון.

במצב דברים זה, הטענה שהשטר מולא שלא כדין, על אף שנראה כי אין חולק שהסכם השכירות הופר על ידי החייב (היא טענת ההגנה העיקרית של המבקש בהתנגדותו), נראית קלושה למדי, ואין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק הארכת המועד, לא כל שכן במצב הדברים הנוכחי, כאשר הבקשה להארכת המועד גופה ממילא איננה מנומקת.

לאור כל אלו אני רואה לנכון לדחות את הבקשה.

מעבר לצורך כאן, אציין, כי הגשת מלוא השטר לביצוע מבלי שתכיל בקשת הביצוע פירוט בנוגע לנסיבות המדוייקות בגינן זכאית המשיבה למלוא הסכום הנקוב בשטר, ומבלי לקצוב את בקשת הביצוע בהתאם לחוב האמיתי שנותר ו/או לנזקים שהותיר אחריו המבקש, ככל שהותיר על פי הסכם השכירות, נגועה לכאורה בחוסר תום לב, וכך גם פתיחת שני תיקים לביצוע שני שטרות על סך כולל של 70,000 ₪, מבלי לקשר בין שני התיקים בהוצאה לפועל כתיק עיקרי ותיק ערב, ככל שאמנם נעשתה, ומטעמים אלו איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים וללשכת ההוצל"פ בחדרה.