בזק דרום נ' שורץ ערן

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.

המדובר בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה (להלן: "חברת בזק) בלשכת ההוצאה לפועל לתשלום סך של 1480 ₪ בגין שירותי תקשורת שניתנו למבקש וטרם שולמו על ידו.

2.המבקש הגיש התנגדות בתיק ובמסגרתה טען שלא קיבל כל הודעת תשלום מבזק. לטענתו, עבר דירה וסגר את קו הטלפון ולאחר מכן פנה לדואר וביקש שירות "עקוב אחרי" ולא קיבל כל פניה מבזק.

3.מנגד, טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן המבקש רכש מודם ומתאם והתקשר עמה ל- 12 חודשים, אולם מעולם לא שילם דבר. כן טענה המשיבה כי המבקש רכש מנוי טלפון שהותקן לבקשתו ברחוב בדרך הנשיאים 130/14 באר שבע ולשם אף נשלחו החשבונות ומכתבי הדרישה. לטענתה, אכן ביקש המבקש להקפיא הקו, אולם עד כה לא שילם דבר עד למועד הקפאת הקו ואף לא שילם דמי יציאה מוקדמת מהמבצע אליו הצטרף.

4. התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375).

על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.

הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אינו בא במקום קדם-המשפט, או המשפט עצמו. במסגרת הדיון בבקשה מעין דא, אין בית-המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (ע"א אוזן, לעיל, שם). עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400.

5.בענין הנדון משהודיעה המשיבה כי הינה מוותרת על זכותה לחקור המבקש על תצהירו מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי בהתאם להוראות תקנה 205 ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וליתן החלטה על סמך הבקשה והתגובות לה.

מעיון בבקשה ובתצהיר שצורף לה מסתבר כי טענתו היחידה של המבקש לפיה אינו נדרש לשלם את חובו הינה כי לא קיבל כל הודעת תשלום מאת המשיבה. המבקש אינו מכחיש את סכום החוב , המבקש אף אינו מצהיר כי שילם בדרך כלשהי את חובו למשיבה ותולה יהבו באי המצאת הודעה למענו. משכך, לא נסתרה טענת המשיבה באשר לגובה החוב לפיה חייב המבקש לשלם לה הסך שנתבע בכתב התביעה עבור דמי שימוש, יציאה מוקדמת ממבצע, מודם ומתאם ואין למבקש כל הגנה באשר לגובה חובו, .

6.אף טענתו העיקרית של המבקש לפיה לא שילם החוב מאחר ולא קיבל כל הודעת תשלום דינה להידחות, שכן אין מחלוקת שהמבקש מסר למשיבה את כתובתו ברחוב דרך הנשיאים 130/14 בבאר שבע וככל שמבקש לשנות את כתובתו זו, היה עליו להודיע על כך למשיבה כפי שעשה עת ביקש להקפיא קו הטלפון. לא זו אף זו, המשיבה צרפה לעיוני רשומה מוסדית בהתאם להוראות סעיפים 35-36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971, לפיה שלחה למבקש התראה על חובו כלפיה בטרם נקטה בצעדים משפטיים באמצעות דואר רשום לכתובתו בדרך הנשיאים 130/14 בבאר רשום.

אף טענתו של המבקש לפיה הפעיל שירות "עקוב אחרי" בדואר ישראל לפיו היה עליו לקבל את דבר הדואר דינה להידחות, שכן מעיון בבקשה לאישור שירות "דואר עוקב", הרי שהשירות התבקש לתקופה שבין 14/8/2007- 14/12/2007 בלבד והתראות בדבר אי עמידה בתשלום נשלחו לכתובתו בבאר שבע לאחר מועד זה. משכך, אין די בשירות שכן המבקש הפסיקו טרם משלוח ההתראות מאת המשיבה.

7.אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי עסקינן בהגנת בדים ודין ההתנגדות להידחות וכך הינני מורה.

עם זאת ובהינתן הדעת לכך שהמשיבה עמדה תחילה על זכותה לחקור המבקש (ראה סעיף 17 להודעתה מיום 26/7/20009) ובשים לב לפרק הזמן שחלף מאז ולאור הודעתה ערב הדיון, אז הודיעה כי אין בדעתה לחקור המבקש, הגעתי לכלל מסקנה שנגרם עיכוב במתן החלטתי שלא לצורך, שכן באם הודעת המשיבה לפיה הינה מוותרת על זכותה לחקור המבקש על תצהירו הרי שהחלטה היתה ניתנת זה מכבר.

לפיכך, וחרף דחיית ההתנגדות לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת המשיבה וההתנגדות נדחית ללא צו להוצאות.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.