בזה ואח' נ' מידן ואח'

פסק דין

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין תאונת דרכים מיום 18.03.2009, בין רכב התובעים, לבין רכב המבוטח אצל נתבעת מס' 3, בבעלות נתבעת מס' 2, בו נהגה נתבעת מס' 1. כן הוגשה תביעה שכנגד.

להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט:

לטענת התובעים, בתאריך הנ"ל, בשעה 12:45, נסע רכב התובעים בכביש ראשי המוביל לחנייה. רכב הנתבעים יצא מהחנייה ופגע עם חלקו הקדמי, בצידו הקדמי ימני של רכב התובעים.

לאחר התאונה נערכו מספר שיחות טלפון עם נתבעת מס' 2, בעלת הרכב, וזו החליטה, בשיתוף עם נתבעת מס' 1, נהגת הרכב, שלא להודות באשמה.

התובעת מס' 1 טענה, בכתב ההגנה שכנגד, כי על הנתבעות מס' 1 ו-2 להמציא אישור אי הגשת תביעה ממבטחיהן, המעיד כי אינן מנסות לזכות בכפל פיצוי וכי הן מחזיקות בעילת תביעה כדין. מעיון במסמכים נראה שהנתבעת מס' 2 לא הוכיחה כי היא בעלת הרכב ולפיכך לא הוכיחה כי היא מחזיקה בעילת התביעה. לפיכך, הנתבעת מס' 2 מתבקשת להוכיח בעלותה על הרכב וכל עוד לא תוכיח האמור, דין התביעה להדחות על הסף.

כמו כן, האחריות המלאה לאירוע התאונה מוטלת על נתבעת מס' 1. אולם הנתבעות מס' 1 ו-2, שאין להן כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם להן, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת מס' 3, הזדרזו להגיש תביעה זו בבחינת "שיטת מצליח" ולזכות בתגמולי ביטוח שלא כדין.

התאונה עצמה ארעה כאשר התובעת מס' 1 נסעה ישר בכביש ראשי, אשר מצידו הימני שורות של חניות כלי רכב. לפתע יצאה הנתבעת מס' 1 במהירות מאחת השורות, מבלי ליתן זכות קדימה, ופגעה חזיתית ברכב התובעים.

בנוסף, הנתבעת מס' 1 הפרה את הוראת סעיף 64(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

לאחר התאונה לא היו בידי הנתבעת מס' 1 רישיונות, והיא אמרה לתובעת מס' 1 כי לא ישנה כל הלילה ואינה יודעת כיצד נסעה במצב כזה. כמו כן, ביקשה כי ייאמר שלא היא זו שנהגה ברכב.

התובעת מס' 1 טענה, בהודעת צד ג' לחברת הביטוח "הפניקס", כי הוגשה כנגדה תביעה שכנגד ע"י הנתבעות מס' 1 ו-2. היא מבוטחת בביטוח לכיסוי נזקי צד ג' אצל חברת הביטוח "הפניקס", צד ג', וזאת על פי חוק. לטענתה, בכל מקרה של תשלום, אם יהיה, יכוסה זה על ידי חברת "הפניקס".

התובעת מס' 1, גב' ורד בזה, טענה, בבית המשפט, כי היא הייתה בדרכה לקניון, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבעות, במהירות מופרזת, והתנגש בצידו הקדמי ימני של רכבה.

לאחר התאונה בעלה הגיע למקום, נתבעת מס' 1 יצאה מרכבה, ובשל היכרות מוקדמת, ביקשה מגב' בזה כי לא תאמר שהיא זו שנהגה ברכב משום שלא היה לה כיסוי ביטוחי.

לטענתה, לא היה ברשותה של הנתבעת מס' 1 רישיון. כמו כן, לאחר שיצאה מרכבה, מסרה האחרונה כי היא אינה יודעת כיצד נהגה אותו יום, משום שלא ישנה כל הלילה, אך היא מיהרה לתינוקה.

התובע מס' 2, מר דודו בזה, טען, בבית המשפט, כי אשתו התקשרה אליו ומסרה כי הייתה מעורבת בתאונה, מספר דקות לאחר מכן הוא הגיע למקום האירוע. הייתה לו היכרות מוקדמת עם נתבעת מס' 1 וזו אמרה לו כי לא ישנה כל הלילה ולכן אינה יודעת כיצד נהגה, כמו כן מסרה כי אין לה כיסוי ביטוחי. על מנת להרגיע את הרוחות הוא אמר לאחרונה כי תאמר לבעלת הרכב להתקשר אליו ואז יראו כיצד מתקדמים בעניין.

מר בזה מסר, בתשובותיו לנציג חברת "הפניקס", כי ישנה דרך ראשית, בה נסעה אשתו, וישנה דרך בה מפרצים של חניות, ממנה הגיעה נתבעת מס' 1. כאשר הוא הגיע למקום האחרונה הודתה בפניו באשמתה ומסרה כי היא לא הסתכלה כלל ומיהרה מאוד.

על מנת לתמוך בכל טענותיהם הפנו התובעים את בית המשפט אל אישור אי הגשת תביעה, אל שרטוט התאונה, אל חוות דעת שמאי רכב, אל חשבון שכר טרחתו של שמאי זה ואל קבלה על תשלום שכר הטרחה.

לטענת הנתבעות מס' 1 ו-2, התאונה ארעה בתאריך הנ"ל, בשעה 12:30 לערך, ברחבת החנייה של קניון סביונים ביהוד. תובעת מס' 1 נהגה במהירות גבוהה מהמותר, תוך שהיא "דוהרת" לרחבת החנייה ומתנגשת חזיתית ברכב הנתבעות, בו נהגה אותה העת נתבעת מס' 1. האחרונה השלימה את היציאה מהחנייה והחלה בנסיעה איטית. בעת שפנתה שמאלה על מנת לצאת מרחבת החנייה, הבחינה לפתע הרכב התובעים נוסע במהירות לכיוונה ומתנגש בה. לפיכך, טוענות הנתבעות מס' 1 ו-2 כי תובעת מס' 1 היא האשמה בתאונה זו בשל חוסר הזהירות בו נקטה והמהירות הגבוהה בה נסעה במתחם בו מהירות הנסיעה היא מוגבלת ביותר.

יתרה מכך, בהעדר תמרורים או רמזורים בצומת, חלה על התובעת מס' 1 החובה ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימינה. משלא עשתה זאת, ולא אפשרה לרכב הנתבעות להשלים את פנייתו שמאלה, התנגשה בעוצמה בחזיתו.

לטענתן, אילו הייתה התובעת מס' 1 נוסעת במהירות המותרת במתחם חנייה ציבורי, היה הנזק לרכב הנתבעות קטן משמעותית.