בזאר הדרום י.ח. (2000) בע"מ

מבוא וטענות הצדדים:

1.לפני תביעה לתגמולי ביטוח בסך 201,300 ₪.

התובעת, אשר עוסקת במכירה של מוצרי ביגוד והייתה בעלת חנות בנתיבות, רכשה אצל הנתבעת פוליסה לביטוח עסק לתקופה שמיום 1/1/03 ועד 31/12/03.

ביום 14/3/03 נפרצה החנות ונגנבה ממנה סחורה.

התובעת טוענת כי מן החנות נגנבה סחורה בשווי של 170,293 ₪, כפי שנמסר לשמאי מטעם התובעת. תביעה לתשלום תגמולי הביטוח לא נענתה.

ביום 2/10/03 – שבעה חודשים לאחר האירוע – שלחה הנתבעת מכתב דחיה ובו נאמר כי סכום ההשתתפות העצמית עומד על 10,000 דולר, וסכום הנזק, על פי דו"ח השמאי, הוא בגבולות ההשתתפות העצמית. לפיכך, התביעה נדחית.

התובעת טענה בפני הנתבעת כי סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה עומד על 7,500 ₪ בלבד. ביום 4/1/06 שלחה הנתבעת מכתב דחייה נוסף ובו טענות באשר למיקום החנות והמיגונים הנדרשים, הסתרת מידע באשר לפריצה קודמת, וכן טענות באשר לסתירות משמעותיות בעניין סכום הנזק.

2.התובעת טוענת כי הנתבעת לא הייתה רשאית לטעון מעבר לנטען במכתב הדחייה הראשון.

התובעת טוענת כי גם לגופו של עניין אין ממש בטענות הדחייה שבמכתב השני באשר החנות בנתיבות מופיעה ברשימת הפוליסה ועמדה בכל המיגונים הנדרשים.

התובעת חוזרת וטוענת כי מן החנות נגנבה סחורה בשווי של 170,293 ₪, אותם על הנתבעת לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

3.תחילה העלתה הנתבעת טענת התיישנות, אך מאוחר יותר חזרה בה מטענה זו, מחמת הסכמה מוקדמת של הצדדים (ראה פרוט' מיום 20/12/06 עמ' 1, ש' 4-6.).

מלבד הכחשות כלליות טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי כלל לא ביטחה את החנות נשוא התביעה, וכי לו ידעה את המצב לאשורו (מצב שאינו מפורט מהו) לא הייתה מבטחת את החנות גם בדמים מרובים.

הנתבעת מכחישה את האירוע ואת הנזק וטוענת כי על התובעת להוכיח שאין מדובר בתביעת מרמה.

הנתבעת טוענת כי קיים ביטוח חסר של למעלה מ-50%.

הנתבעת טוענת כי התובעת הסתירה מידע מהותי ולא גילתה על דבר פריצה קודמת לחנות שהתרחשה שבועיים קודם לפריצה נשוא התביעה.

הנתבעת טוענת כי התובעת הכשילה את בירור החבות ולא שיתפה פעולה עם השמאי מטעם הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בחקירתה נתגלו סתירות מהותיות באשר להיקף הנזק הנטען, ועל כן מרבית התביעה היא תביעת מירמה, הפוטרת את הנתבעת מתשלום תגמולי ביטוח כלשהם.