בושל ואח' נ' ציביליחובסקי ואח'

פסק דין

תביעה ותביעות שכנגד שעניינן עסקה למכירת דירה בשכונת גני אביב בלוד (להלן: הדירה).

התובעים, בני זוג, התעניינו ברכישת הדירה מן הנתבעים 1-2. הנתבע 2 שהה בעת הרלוונטית בחו"ל ועניינו יוצג על פי ייפוי כוח על ידי הנתבעת 1, רעייתו. לאחר שהתובעים ראו את הדירה וזו נשאה חן בעיניהם, סיכמו הצדדים להיפגש במשרדה של הנתבעת 3, שהייתה אמורה לייצג את הצדדים בעסקה.

ביום 9.9.08 נפגשו התובעים והנתבעת 1 במשרדי נתבעת 3 כשהם מצוידים במסמך המכונה זיכרון דברים. בסופו של יום נחתם בין הצדדים זיכרון דברים אחר, בסיועה המקצועי של הנתבעת 3 ולאחר שלדבריה לובנו בין הצדדים העניינים המהותיים. על פי זיכרון הדברים שנחתם, היה על הצדדים לחתום על חוזה מכר עד ליום 19.9.08. במעמד חתימת זיכרון הדברים הפקידו התובעים בידי הנתבעת 1 סך 5,000 ₪.

סמוך לחתימת זיכרון הדברים יצאו התובעים לטיול בחו"ל ושבו ארצה ביום 17.9.08, ערב החתימה המתוכננת על חוזה המכר. יום לאחר מכן, 18.9.08, טענו התובעים כי הנתבעת 1 יצרה איתם קשר. בפגישה הודיעה הנתבעת 1, לדברי התובעים, כי על התובעים לאפשר לה להתגורר עימם בדירה ולשלם לה עבור כך שכ"ד בנוסף לתמורה שנקבעה עבור העברת הזכויות בדירה. לטענת התובעים, הם דחו אפשרות זו בשתי ידיים. על כן, הודיעה נתבעת 1 , לטענתם, כי אין מנוס מביטול זיכרון הדברים.

התובעים טוענים כי אפשרו לנתבעת 1 לנסות למצוא מקום מגורים חלופי עד מנת לאפשר את מסירת החזקה בהתאם לזיכרון הדברים (עד ליום 15.10.08). לטענתם הודיעה הנתבעת כי לא עלה בידה למצוא מקום מגורים חלופי עד המועד שנקבע ובנסיבות אלה התברר כי העסקה לא תצא לפועל. משכך, נאלצו התובעים לשוב ולשכור את הדירה בה התגוררו למשך שנה נוספת. לקראת סוף חודש ספטמבר 08' הודיעה הנתבעת לתובעים כי מצאה מקום מגורים חלופי ועל כן ניתן לבצע את העסקה אולם במועד זה לא הייתה אפשרות מצד לבצע את העסקה. זאת, הן בשל הזמן הקצר יחסית שעמד לרשות התובעים לנסות ולקבל משכנתא על מנת לשלם את התמורה עבור הדירה לשם קבלת חזקה עד 15.10.08 והן בשל התחייבותם של התובעים להמשיך ולשכור את הדירה בה התגוררו למשך תקופה נוספת.

לאור טענת התובעים כי הנתבעים 1-2 הפרו את זיכרון הדברים, הגישו התובעים תביעה על סך 50,000 ₪ . סך של 45,000 ₪ מהווה הפיצוי המוסכם בגין הפרה נטענת של זיכרון דברים על ידי הנתבעת 1 וסך של 5000 ₪ שאותו על הנתבעת 1 להשיב להם בעקבות ביטול העסקה עקב הפרתה. התובעים הגישו גם תביעה נגד נתבעת 3. ביחס לנתבעת 3 נטען כי הפרה את חובתה לייצג את התובעים נאמנה מול נתבעים 1-2 וגרמה במעשיה ומחדליה לחסרון כיס ונזק לתובעים.

הנתבעת 3 טענה כי אין בסיס לחיובה בפיצוי המוסכם שכן היא אינה צד לזיכרון הדברים ואף אין מקום לחייבה להשיב לתובעים את הפיקדון שכן זה אינו מצוי בידיה. עוד נאמר כי התביעה נגדה טורדנית וסתמית. לגופו של עניין טענה נתבעת 3 כי לתובעים היה חשוב לעבור לדירה עד ליום 15.10.08 נוכח סיום תקופת השכירות בה היו. ואולם, נוכח החגים בפתח הבינו הצדדים כי התובעים לא יוכלו להשיג את כספי המשכנתא במועד הקבוע בזיכרון הדברים ולכן הנתבעת 1 הציעה לתובעים כי יעברו להתגורר עימה בדירה עד להעברת מלוא כספי התמורה עבור הדירה שאז תימסר הדירה לחזקתם הבלעדית. התובעים, כך נאמר, הסכימו להצעה ורק לאחר שגובשו הבנות אלה נחתם זיכרון הדברים. רק לאחר מכן חזרו בהם התובעים מהסכמתם. נתבעת 3 הוסיפה כי התובעים מעולם לא התנו את רכישת הדירה בפינויה עד ליום 15.10.08.

הנתבעת 3 טוענת כי מהאמור עולה כי התובעים מעולם לא התכוונו לחתום על חוזה המכר והם חיפשו דרך להשתחרר מזיכרון הדברים. עוד נאמר כי בשיחת טלפון שהתקיימה הבהירה התובעת 1 כי גמרה אומר שלא להתקשר בחוזה מכר עם הנתבעים 1-2 כך שלא נכונה טענת התובעים כי רצו באמת ובתמים לרכוש את הדירה מן הנתבעים 1-2. עוד טענה נתבעת 3 כי לאורך כל הפרשה היא פעלה במקצועיות וללא דופי והמחלוקת שנתגלעה בין הצדדים אינה רלוונטית אליה ומכל מקום אינה מהווה בסיס לחיובה בתשלום כלשהו. נתבעת 3 אף הגישה תביעה שכנגד נגד התובעים, לדבריה, בעיקר בשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה בעטיה של הפרשה.

גרסת הנתבעים 1-2 זהה בעיקרה לזו של הנתבעת 3. לדבריהם, הובהר לתובעים כי ברצון הנתבעת 2 להישאר בארץ ובדירה עד תחילת דצמבר 08' לשם השלמת הטיפול במכירת הדירה. נתבעת 2 טוענת כי הבהירה לתובעים כי מסירת החזקה כד 15.10.08 עשויה להיות בעייתית בשל החגים שיעכבו את סידורי השגת ההלוואה המובטחת במשכנתא והוצע לתובעים להתגורר עם נתבעת 2 בדירה לאחר סיום תקופת השכירות. שוב, נטען כי התובעים הסכימו להצעה אך לאחר מכן חזרו בהם מהסכמתם. לטענת הנתבעת 2 היא הגיעו לביתם של התובעים על מנת להסדיר את אופן חלוקת ההוצאות בתקופת המגורים המשותפים בדירה, כמוסכם, ואז נאמר לה כי התובעים מעוניינים לבטל את העסקה. הנתבעת 2 השיבה כי תסכים לביטול והשבת המקדמה בסך 5000 ₪ ששולמה לה במציאת קונה אחר לדירה וזו הסיבה שהתובעים פעלו למציאת קונה אחר לדירה.

הנתבעת 2 טוענת כי התובעים ולא היא היו אלה שרצו בביטול זיכרון הדברים. בעקבות כל זאת הגישה הנתבעת 2 תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקיה. לטענתה, היא דחתה הצעות מרוכשים פוטנציאליים באותה עת, היא סילקה יתרת משכנתא שרבצה על הדירה ואף עשתה ניסיון לאתר מקום מגורים חלופי בתקווה לחתום על חוזה מכר עם התובעים. עוד תבעה הנתבעת 2 את ההפרש בין מחיר הדירה במועד חתימת זיכרון הדברים לבין מחירו במועד הגשת התביעה

במועד הדיון הסכימו הצדדים כי התובענות יוכרעו על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת מבלי שבית המשפט יהיה חייב לנמק את פסקו. בהתאם, הגישו הצדדים ראיותיהם והתקיימו מספר ישיבות הוכחות שבסופן סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכלל המסמכים המצויים בתיק, נתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את עדויות העדים שהעידו והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי אותם אני קובע כדלהלן:

(א)הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעים סך כולל של 40,000 ₪;

(ב)תביעת התובעים נגד הנתבעת 3 נדחית.

(ג) התביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת 3 נגד התובעים - נדחית.

(ד) התביעה שכנגד אותה הגישו נתבעים 1-2 נגד התובעים - נדחית.

התשלום הקבוע בס"ק (א) יבוצע תוך 60 יום שאם לא כן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.