בורץ ואח' נ' הרשטיג ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבע מס' 2 להאריך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בתיק זה.

ברקע הדברים ראוי לציין, כי הנתבעים 1 ו 2, הם קבלני בניין (להלן: "הקבלנים"), אשר במסגרת הסכם פשרה שנערך בקשר עם תביעות בשל הפרת הסכם קומבינציה שנערך עם התובעים דכאן, התחייבו להשלים עבודות הבנייה כלפי התובעים, בעלי הקרקע (להלן: "הבעלים"), הם המשיבים בבקשה זו.

עוד ראוי לציין, כי הקבלנים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרת תובענה זו אשר הוגשה בשל הפרת אותו הסכם פשרה, ונקבע, כי תינתן להם רשות להתגונן כנגד הפקדת סך של 20,000 ₪, מהטעמים המנויים בהחלטה מיום 19/10/10.

הקבלנים לא הפקידו את הסכום שנקבע, והבעלים ביקשו פסק דין על פי התובענה, הוא פסק הדין בעניינו מבקש המבקש אורכה להגשת בקשה לביטולו.

הנתבע מס' 1, הגיש ערעור על פסק הדין, אשר ניתן נגדו בהעדר הפקדה, וביהמ"ש המחוזי קבע, במעמד המערער בלבד, כי המערער יפקיד סך של 10,000 ₪ בלבד לצורך מתן רשות להתגונן, וזאת בשים לב לעיקול שהוטל במסגרת ההליכים כאן על נכס מקרקעין שלנתבע 1 זכות לקבלו על פי הסכם הקומבינציה.

המבקש טוען, כי יש להאריך את המועד להגשת בקשתו זו, הואיל, ולשיטתו, הוא איננו יודע קרוא וכתוב, וסבר בטעות ובתום לב, כי הנתבע 1 מטפל אף בענייניו והערעור הוגש גם בשמו. לטענתו, התברר לו כי אין הדברים כך רק כ – 3 שבועות לפני הגשת הבקשה, כאשר קיבל לידיו אזהרה המעידה על פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדו, או אז ביקש להצטרף להחלטת ביהמ"ש המחוזי בעניינו של הנתבע 1, בקשה, שכאמור, נדחתה על ידי מחוסר סמכות.

לגופם של דברים טוען המבקש, כי התחייבויותיו כלפי הבעלים מקורן בערבות להתחייבויות הנתבע 1, מי שהיה הקבלן אשר חתם על הסכם הקומבינציה מול הבעלים. בהתאמה טוען המבקש, משניתנה רשות להתגונן לנתבע 1, להתחייבויותיו הוא ערב, מן הדין לאפשר אף לו להתגונן כנגד התובענה, באשר חיובו הוא משני לחיובו של הנתבע 1.

הבעלים הגישו תגובה לבקשה, ובמסגרת תגובתם, טענו כי הבקשה הוגשה באיחור, כי אין ממש בטענה שמדובר בערב, שהרי הסכם הפשרה שעל סמכו הוגשה התביעה נערך על ידי שני הנתבעים כצד להסכם (ולא כערב ונערב), ואף הצהרות המבקש והנתבע 1 במסגרת התצהירים שהגישו לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן, מעידות על כך שהיו שותפים בפרוייקט, אשר חתמו על חוזה הקומבינציה, וכי ממילא נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי, כי לא נפל כל פגם בהחלטה הקובעת את התנאי למתן רשות להתגונן, ועל כן, אין לומר, כי למבקש סיכוי טוב בהליך כאן המצדיק פתיחת שערי ביהמ"ש.

במסגרת הבקשה ציין המבקש, כי במקביל לבקשה דנן, הגיש אף המרצת פתיחה, במסגרתה ביקש לקבוע, כי אין מקום לבצע את החיוב על פי פסק הדין עד להכרעת ביהמ"ש בתובענה כנגד הנתבע 1. בעניין זה טענו הבעלים, כי הגשת בקשה זו במקביל להגשת המרצת הפתיחה, אינה אלא שימוש לרעה בהליכי משפט, שאין ליתן לו יד.

דיון

את הבקשה יש לחלק לשני חלקים, חלק ראשון מתייחס לבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, והחלק השני מתייחס לביטולו של פסה"ד בהתאם להוראות תקנה 201 לתקסד"א.

אשר להארכת המועד, ומשמדובר בהארכת מועד להגשת בקשה שהמועד להגשתה נקבע בתקנות, נדרש המבקש להראות טעם מיוחד לאותה אורכה.

בעניין זה טען המבקש, כי משאינו יודע קרוא וכתוב, נעלמה ממנו העובדה כי הוא איננו נמנה על רשימת המערערים בערעור שהוגש על פסה"ד, ועל כן, למעשה, נודע לו אך בדיעבד כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד, מבלי שפעל לביטולו.

בהקשר זה ראוי לציין כי המבקש פירט עובדות אשר אינן מתיישבות זו עם זו, כך, לדוגמא, טען במסגרת הבקשה כי קיבל את האזהרה בדבר פתיחת התיק לביצוע פסה"ד כנגדו, רק כ – 3 שבועות לפני הגשת הבקשה, וכי אז נודע לו כי הנתבע הנוסף לא פעל להכללתו במסגרת הערעור, בעוד שאת הבקשה להכלילו בהכרעת ביהמ"ש בנוגע לערעור שהוגש מטעם הנתבע הנוסף, הגיש לתיק זה, כבר כ – 3 חודשים לפני הגשת בקשה זו.

די בעובדות אלו הסותרות זו את זו, כדי ללמד, כי אין ממש בטענות המבקש בנוגע למועד להגשת הבקשה, או אף בנוגע לסיבה בגינה לא נכלל שמו, מלכתחילה, ברשימת המערערים על פסה"ד.

מעבר לכך, גם שורת ההגיון אינה מסתדרת עם הדברים, שהרי ממילא יש להניח כי לא סבר ששמו ייכלל ברשימת המערערים על פסה"ד, אלא לאחר שנודע לו אודות פסה"ד, ועל כן, אין לומר שחלפו 3 שבועות בלבד, בין המועד שבו נודע למבקש אודות פסה"ד ועד למועד הגשת הבקשה, כפי שמנסה לצייר.

אף לו הייתי מקבלת את הגירסה לפיה המבקש, ביחד עם הנתבע הנוסף, סברו כי יש מקום לערער על ההחלטה המורה על ביצוע ההפקדה, ועל כן לא ביצעו ההפקדה במועד, ומכאן פסה"ד שניתן מאוחר יותר, עליו, לכאורה, נודע למבקש רק כ – 3 שבועות לפני שהגיש את הבקשה להחיל את הוראות החלטת ביהמ"ש המחוזי אף לגביו, עדיין לא מצאתי כל הסבר בבקשה מדוע מהמועד בו נדחתה בקשה זו ועד להגשת הבקשה שבפניי חלפו 3 חודשים.

לגופם של דברים, ובכל הנוגע לבקשה לביטול פסה"ד, הרי שבקשה זו נבחנת, על פי נימוקי המבקש, בהתאם להוראות תקנה 201 לתקסד"א, תקנה הקובעת את הסדרים בנוגע להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ומבלי שנשמעה גירסת המבקש. בהקשר זה, כפי שטוענים אף הבעלים במסגרת תגובתם, מוסמך ביהמ"ש לבטל החלטה שנתן מקום שבו לא ניתנה לצד שכנגד ההזדמנות להביא את דבריו.

במקרה שבפניי, נשמעה בקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן, ולאחר שנבחנה, נקבע, כי הרשות להתגונן תינתן בכפוף לביצוע הפקדה.