בורלא ואח' נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שהייתה ביום 29/3/12. התובע (והנתבעת שכנגד) שהיה רכוב על אופנוע טוען, כי נסע על רח' יגאל אלון מצפון לדרום, עצר להולך רגל – שוטר - שעבר במעבר החציה, ברגע שסיים לחצות, הסתכל בצומת, ראה שהיא נקייה ואז החל לנסוע ופתאום ראה את הנתבע-2, נכנס לצומת, פונה שמאלה לרח' גוש עציון. לדברי הנתבע-2 בלם בלימה פתאומית, ונפל עם האופנוע.

התובע היה עם אחותו בת ה- 14 על הקטנוע, שאף היא אישרה בעדותה, כי טרם התאונה הם עצרו להולך רגל, ולאחר מכן הצומת הייתה פנויה ואז הגיע רכב.

לטענת הנתבע-2 נסע על דרך ההגנה ממזרח למערב, פנה ימינה ליגאל אלון ושמאלה לגוש עציון, לדבריו הראות בצומת היא קדימה בשפע, הייתה טובה לכל הצדדים. לדבריו, הוא פנה שמאלה, על מעבר החציה היה שוטר שעבר את הכביש מצפון לדרום, הוא נתן לו זכות קדימה, והיה בעצירה מלאה, הסתכל ימינה וראה את האופנוע, ואז האפנוע נכנס בו. לדבריו, נהג האופנוע לא רצה לזמן אמבולנס או משטרה, ואפילו אחיו פנה אליו בנסיון לסגור את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט.

לפיכך, כל אחד מן הצדדים טוען, כי שוטר עבר את מעבר החציה הסמוך לו, לצערנו, פרטיו של השוטר שיכול היה לפתור את התעלומה, לא נלקחו על-ידי הצדדים והוא לא הובא לעדות.

במהלך הדיון הסתבר, כי תלויה ועומדת תביעה נוספת של הנתבעת-1 בסדר דין מהיר, נגד התובע, תא"מ 39637-08-11, שם היא תובעת אותו בגין נזק בסך 1,696, ואלו בפני קפץ סכום התביעה שכנגד, לסך של 3,188 ₪.

לפי גירסתו של הנתבע-2, לכאורה, בעודו עומד בצומת כבר זמן מה ממתין שהולך הרגל יסיים לחצות את המעבר חציה, כאשר הראות ברורה והצומת פנוי, נכנס בו התובע, בנסיעה ישירה לכוון רכבו. הרכב של הנתבע-2 נפגע בכנף ימנית קדמית, ומכאן שהרכב היה למעשה כולו בתוך הצומת, כך שהאופנוע שנסע בנתיבו פגע בו בצדו הימני הקדמי.

לצערי, לא הוצגו על ידי הצדדים תמונות של הצומת, באופן שניתן היה לקבוע, כי נהג הממתין למעבר הולך רגל במעבר חציה, אמור לחסום את הצומת. אני מתקשה לקבל את הגירסה, כי התובע נסע ישר לתוך רכבו של הנתבע-2, במיוחד כשהוא מרכיב את אחותו אחריו. יצויין, כי נהג האופנוע בא מימנו של הנתבע-2, ולכאורה לו נתונה זכות הקדימה בצומת.

מאידך, העובדה שרכבו של הנתבע-2, היה כולו בתוך הצומת, והעובדה שהתובע נכנס לתוך הצומת, לטענתו, לאחר עצירה מלאה בסמוך למעבר חציה, והעובדה שמדובר בצומת שאין חולק כי הראות בה טובה, מעלה כי גם אם אקבל את גירסת התובע הרי שהוא נהג בחוסר זהירות, שכן היה צריך להבחין ברכבו של הנתבע-2, נכנס לצומת ולהתאים את נהיגתו, במיוחד כשהוא יוצא מעצירה מלאה. עדות אחותו הקטינה, שישבה מאחוריו, אינה מסייעת בקבלת גירסתו, לא היא זו שצריכה להבחין האם הצומת ריקה או לאו.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, הגעתי לידי מסקנה כי כפות המאזניים מעויינות, אינני יכולה להגיע לכלל הכרעה לטובת אחת הגירסאות. לצערי הצדדים לא סייעו לבית המשפט ולא הביאו תמונות של הצומת על מנת שניתן יהיה להתרשם היכן בדיוק ממוקמים כל אחד ממעברי החציה הנטענים, גם לא נלקחו פרטיו של השוטר שחצה את הכביש ולפיכך אני קובעת כי לא אלה ולא אלה הוכיחו את תביעתם.

לפיכך, ובהעדר אפשרות להעדיף גרסה אחת על רעותה, ובנסיבות בהן שני הנהגים, ככל הנראה, נכנסו לצומת בחוסר זהירות, אני מחליטה כי שני הצדדים לא הצליחו להוכיח את תביעתם ואני דוחה את התביעה והתביעה שכנגד. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.

לצדדים נתונה הזכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ב, 21 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: