בוריס נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 10.1.12 לאחר שיוחסה לו עבירה של עקיפה מסוכנת בניגוד לתקנה 47 (ד) בתקנות התעבורה.

ב"כ המבקש טען כנגד הראיות המצויות בידי המדינה.

לטענתו רכב שלישי לא היה מעורב כלל בארוע העקיפה, לא היתה כל הפרעה לרכב אחר ולמעשה אין בידי המדינה כל ראיות לכאורה נגד המבקש.

המבקש נעצר כ-8 קילומטר לאחר מקום העקיפה והמשטרה אפשרה לו לנהוג מספר שעות לאחר תפיסת רשיונו.

לטענתו המדובר ב"עבירה אבסטרקטית" לגביה לא די בתיאור של שוטרים אותו ניתן לפרש כך או אחרת.

בנוסף טען ב"כ המבקש כי הליך השימוע שבוצע למבקש פגום ולא ניתן להשען עליו כשימוע תקין.

אף שדברי המבקש תורגמו ע"י מתורגמנית, אסור היה לקצין לרשום את דברי המבקש שלא בגוף ראשון.

ביחס לעברו של המבקש טען בא כוחו כי גברו אינו מכביד ואינו מלמד על מסוכנותו.

ב"כ המדינה טען כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש וכי די בתאור השוטר את המקרה כדי לבסס מצב של ראיות לכאורה נגד המבקש.

ביחס למסוכנותו של המבקש טען ב"כ המדינה כי למבקש עבר תעבורתי הכולל 14 הרשעות בינהן אי ציות לרמזור אדום וכן עבירת מהירות. המדינה התנגדה נחרצות לביטול הפסילה המנהלית.חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון -

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומדות בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון –

"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.