בורטוקאן ואח' נ' שירותי בריאות כללית . ואח'

החלטה

1. לפני תביעה שהוגשה כנגד הנתבעים בגין לידתו של בן התובעת, כשהוא לוקה בתסמונת דאון, תסמונת שלא אובחנה במהלך הריונה של התובעת.

2. כתב התביעה הראשון הוגש ברשלנות מה, ותוך השמטת פרטים חיוניים, ועל כן הותר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן.

עתה, כאשר התובענה קבועה לשמיעת ראיות הוגשה בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה – היא הבקשה אשר בפני.

3. מכתב התביעה המתוקן עולה, כי התובענה הוגשה כנגד התובעת 1 – שירותי בריאות כללית, כמעסיקתה של התובעת 2 – דר' אליגור נלי, וכן הוגשה כנגד מדינת ישראל, כמפעילת בית החולים בילינסון, אשר לטענת התובעת לא הפנתה אותה "לוועדה לענייני הריון בשלב החיות לשם בירור עמוק של חומרת המום לשם ביצוע הפסקת הריון מאוחרת" (סע' 23 לכתב התביעה המתוקן).

4. בשלב זה הגישה התובעת "הודעה על טעות ובקשה להתיר תיקון", שעניינו הוספת הנתבעת 3 כמפעילת טיפת החלב שביצעה את מעקב ההריון נשוא התובענה.

התובעת טוענת, כי מדובר בטעות קולמוס, אשר מבוקש לתקנה.

5. הנתבעת 3 – מדינת ישראל – מתנגדת לתיקון, וטוענת, כי אין מדובר בטעות קולמוס, וכי היא לא נתבעה מלכתחילה כמפעילת טיפת החלב שכן המעקב שבוצע שם היה "סיעודי ו/או של אחיות בלבד, והדעת נותנת כי מטעמים אלו לא נתבעה מלכתחילה".

עוד טוענת המדינה, כי לא צורף תצהיר לבקשה, ובמיוחד לא צויינה הסיבה להגשת הבקשה בשלב זה, זמן קצר יחסית בטרם שמיעת הראיות, מה עוד שהבקשה איננה כוללת "טעם מיוחד" אשר בגינו ראוי להיענות למבוקש ולתקן את כתב התביעה.

דיון והכרעה

6. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי

הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים

צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט

יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת

בין בעלי הדין...".

גישת בתי המשפט, בבואם להכריע בבקשות לתיקון כתבי טענות הינה, בדרך כלל, גישה ליבראלית, המתירה את התיקון המבוקש, וזאת מהטעם שהתיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, ובכך לייעל את ההליך המשפטי (ראו: רע"א 2345/98 סלים דנגור ו-3 אח' נ' חנוך לבנה ו-3 אח', פ"ד נב (3) 427, 432-431 ופסקי הדין המצוטטים שם; רע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 2/7/10])

7. אין חולק, כי בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה הוגשה באיחור, וללא תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, בניגוד לתקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומן הראוי היה לדחותה, אלא מאי? בתגובתה מאשרת מדינת ישראל, כי "הינה אכן גם המפעילה של התחנה למעקב הריון בבת ים...", אם כי, לטענתה "המעקב שבוצע במסגרתה היה סיעודי ו/או של אחיות בלבד..." (סע' א לתגובה), ועל כן, ככל שנפל פגם באופן הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, "נרפא" פגם זה באמצעות הודאת הנתבעת בדבר היותה המפעילה של התחנה למעקב הריון בבת ים, ממש כפי שמבקשת התובעת לטעון במסגרת כתב התביעה המתוקן, ונראה, כי טעותה, או התרשלותה של התובעת, אינה צריכה לעמוד לה לרועץ באופן שתימַנע זכותה להעלות את מלוא טענותיה במסגרת כתב התביעה. ודוק: טענת מדינת ישראל, כי מעקב ההריון שבוצע בתחנה למעקב הריון שהופעלה על ידי התבטא במעקב סיעודי בלבד, שנעשה לכאורה רק על ידי אחיות, הינה טענת הגנה, אולם אינה נימוק שלא להיענות לבקשה, מה עוד שאין ספק, שהתרת התיקון תאפשר דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ותייעלו.

8. נוכח האמור הנני מתירה את התיקון המבוקש.

התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן (בשלישית !!) בתוך 7 ימים, ואילו מדינת ישראל תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 21 ימי שלאחר מכן.