בורובסקי נ' גילמן ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיבה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועל יסוד הנימוקים שפורטו בתגובת המשיבה- החלטתי לדחות את הבקשה.

תקנה 384 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת , וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

במקרה דנן, לא הובאו בפני ראיות מהימנות שיש בהן כדי לשכנע את בית המשפט כי המשיבה עומדת לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. המשיבה הצהירה כי הוא בעלת עסק בישראל . לאחרונה שכרה בית צמוד קרקע ברמת השרון בשכירות ארוכת טווח (4 שנים) והפקידה ערבות בנקאית להבטחת התחייבותה זו. זו אינה התנהגות של אדם שעומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. תצהירה זה לא נסתר.

כמו כן, לא הובאו בפני ראיות מהימנות כדין לכך שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. לכאורה, גם אם תצא המשיבה מן הארץ לצמיתות , יוכל המבקש לקבל פסק דין כנגדה ולבצעו על ידי מימוש נכסיה. לפי האמור בתצהירה, המבקשת הינה אישה אמידה, בעלת עסק בישראל ובעלת בית ששוויו עולה בהרבה על סכום התביעה ( 193,822 ₪). תצהירה זה לא נסתר.

לפיכך, הבקשה נדחית .

בשלב זה , אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"א, 27 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: