בורהאן נ' עירית טמרה

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי, קבלת פיצויים בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לו עקב ביצוע עבודות קו ביוב עירוני ועקב ליקויים בקו הביוב, וכן לקבלת דמי שימוש ראויים שלטענת התובע מגיעים לו עבור השימוש שהנתבעת עשתה במקרקעין שבבעלותו לצורך הקמת קו הביוב.

האם התובע זכאי לקבל דמי שימוש?

זכאותו של התובע לקבלת דמי שימוש ראויים יכולה לקום לו, בנידון דידן, אך ורק בהינתן הנתונים שלהלן:

התובע הינו הבעלים של המקרקעין בהם עובר קו הביוב,

קו הביוב הוקם שלא כדין ושלא בהתאם לתוכנית שאושרה על ידי הוועדה המחוזית לבניה ולתכנון עיר, ועל ידי שר הבריאות או של מי שימנה לכך [ראו: סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות (ביוב)"].

התובע טוען, כי קו הביוב נבנה שלא בהתאם לתוכנית מאושרת וללא קבלת ההיתרים הדרושים לצורך הקמתו. התובע סומך טענתו זו אך ורק על מחדלה של הנתבעת בהצגת התוכניות. הנתבעת טענה, כי המדובר בעבודות שביצוען הסתיים בשנת 1999 ומשעבר משכנה לבניין חדש, כל התוכניות הלכו לאיבוד. אכן, התובע השתהה מאוד בהגשת תביעתו לבית המשפט ואף השתהה בפנייתו לנתבעת. התובע טען בתצהיר עדותו הראשית כי פנה לנתבעת מספר פעמים בעל פה ולאחר מכן שלח מכתב התראה. מכתב זה הינו משנת 2007 ולא ברי מתי נעשו אותן פניות שבעל פה. התובע טען עוד, כי עבודות הנחת קו הביוב בוצעו בשנת 2003. טענה זו לא הוכחה על ידי התובע ולא ברי על מה הוא מבסס אותה. כשמנגד, הנתבעת צירפה יומני עבודה המלמדים על כך כי עבודות הנחת קו הביוב בוצעו בשנים 1998 או 1999 לכל המאוחר. בהקשר זה אוסיף ואציין, כי עדותו של מר מוהנד ראשיד, עד הגנה מס' 1, שהעיד כי עבד בקו הביוב נשוא התביעה בשנת 1998, יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. אכן, עד זה אישר כי הינו מסוגל לקרוא קצת בשפה הערבית, אך אין בכך כדי למוטט את הבסיס מתחת להצהרתו כפי שניסה התובע לטעון. העד אישר כי מה שנכתב בתצהירו הוקרא בפניו ורק לאחר מכן אישרו וחתם עליו. עד זה אכן אישר כי לא ערך את היומנים שצורפו לתצהירו, אך אין בכך כדי לפגום בכשירותם של היומנים לשמש כראיה, שכן עד ההגנה מר מוהנד ראשיד מסוגל היה להעיד על תוכנם בהיותו מי שביצע את העבודות הרלבנטיות לתביעה והרשומות ביומנים שצורפו לתצהירו.

למותר לציין, כי הנתבעת טענה כי תביעת התובע התיישנה ולא רק הוגשה בשיהוי רב. לטעמי, ולאור המפורט לעיל, התביעה אכן התיישנה לכל הפחות, בנוגע לדמי השימוש לתקופה שלפני שבע שנים לפני הגשת התביעה, ובכל הנוגע לעלות בניית הקיר שלטענת התובע נהרס עקב ובמהלך ביצוע עבודות הביוב. מסקנתי זו מתחזקת מהתרשמותי מעדותו של התובע. במהלך חקירתו הנגדית, התובע טען, כי עבודות הביוב בוצעו לפני שמונה או שבע שנים. אך, לא אוכל לקבוע ממצא עובדתי אך ורק על סמך עדותו זו של התובע, שהינה עדות יחידה של בעל דין שאין לה כל תימוכין, וכאשר נוצר בי רושם כי המדובר בתובע שיש לו זיכרון מאוד סלקטיבי ועדותו התאפיינה במגמתיות. התובע זכר כי עבודות הביוב בוצעו לפני שבע או שמונה שנים אך לא ידע מתי חובר ביתו לקו הביוב נשוא התביעה, לא ידע ולא זכר כמה זמן נמשכו עבודות הביוב. אמנם, לא הייתי מצפה מהתובע לזכור כמה זמן נמשכו עבודות הביוב במיוחד נוכח השנים הרבות שחלפו, אך, התובע סיבך את עצמו בתשובותיו עת בחר להשיב כדלקמן:

"ש. בעצם כשהעירייה ביצעה שם את העבודה של קו הביוב, אתה זוכר את זה?

ת. הם עשו את זה שאני מחוץ לעיר. אז באתי וראיתי הריסות.

ש. אתה התגוררת שם עם המשפחה, אבל באותו יום של העבודה אתה לא היית?

ת. אני גר שם, אבל באותו יום אני לא הייתי.

ש. כמה זמן נמשכה העבודה של הנחת קו הביוב?

ת. אני לא יודע ואני לא זוכר"

(ראו: עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 26-32), ובהמשך:

"ש. נראה לך סביר שקו באורך של 60 מטר יעשו אותו ביום אחד?

ת. אני לא מבין בבנייה, אני קצב, אני לא יודע מה זה בניין ומה זה ביוב.

ש. אמרת שחזרת הביתה וראית את העבודות שם, מה עשית?

ת. אני לא ראיתי, זה היה מוסתר, אבל אני ראיתי את שוחות הביוב."

(ראו: עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1-7).