בוקשטיין ואח' נ' אלישקוב ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב שהיו מעורבים באירוע תאונת דרכים.

התובע טען כי ביום 20/11/09, בשעה 13:45 לערך, הוא נסע בנתיבי איילון דרום בנתיב השמאלי ביותר. לפתע הגיח מנתיב הנסיעה הימני במהירות גבוהה רכב הנתבעים. זה סטה לתוך נתיב נסיעת רכב התובע והדפו אל עבר מעקה הבטיחות משמאל. רכב התובע התהפך על גגו והמשיך לנוע על גגו עד לעצירה מוחלטת. הרכב הוכרז כאובדן מוחלט.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים הוסע בנתיבו. רכב התובעת הוסע מאחוריו תוך אי שמירת מרחק. תוך כדי כך, פגע רכב התובעת ברכב הנתבעים מאחור וגרם לתאונה. ביחד עם כתב ההגנה, הגישה נתבעת 2 שהנה מבטחת הרכב תביעת שיבוב במסגרת כתב תביעה שכנגד.

בדיון שהתקיים לפניי, שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל הנתבע, אשר נהג ברכב הנתבעים. בנוסף שמעתי את עדותו של עד ראייה לאירוע מר יגאל נתיב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות וכן לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. זאת לאחר שהעדפתי את גרסת הנתבע להתרחשות האירוע.

בעדותו של הנתבע הוא אמר שהוא נסע בנתיב הימני. הוא עבר למסלול השמאלי ונסע מרחק של כ-70-100 מטר, כשלפתע הוא חש במכה מאחור. רכבו החל להסתובב על הכביש, פגע במעקה הבטיחות מצד שמאל ונזרק חזרה לנתיב הנסיעה.

על הפגיעה הראשונית מאחור דיווח הנתבע הן בהודעתו במשטרה (נ/1) והן בהודעתו לנתבעת (נ/3). כך אף נרשם ברישומי הנתבעת (נ/2). זאת ועוד, בהודעה שמסר הנתבע לנתבעת (נ/3) נכתב כי התאונה התרחשה זמן רב אחרי שהוא נסע בנתיב השמאלי. להלן הדברים: "נסעתי בכביש בנתיב הימני מתוך שניים. בשלב כלשהו עברתי לנתיב השמאלי. לאחר נסיעה של 70-100 מטר הרבה זמן אחרי שעברתי נתיב, הגיע לפתע צד ג' מאחור בנסיעה מהירה ופגע ברכב מאחור. כתוצאה מכך איבדתי שליטה ופגעתי במעקה בטיחות בצד שמאל".

גרסה זו נתמכה על ידי העד מר יגאל נתיב, אשר אמר שהוא נסע ברכבו בנתיב השמאלי וראה את כלי הרכב המעורבים שהיו לפניו. אף שהעד לא ראה את המגע עצמו בין כלי הרכב הרי שמעדותו עלה כי התאונה התרחשה זמן רב לאחר שהנתבע כבר היה בנתיב השמאלי. כמו גרסת הנתבע. להלן דבריו : הרכב הלבן (רכב התובע - הח"מ) היה 50 מ' לפניי. מיכאל (הנתבע - הח"מ) היה גם 50 מטר לפני אולי קצת יותר בנתיב הימני. ואז הוא נסע שמאלה. לפני מיכאל היו מכוניות. ואז הוא נכנס לנתיב שלנו. מיכאל נכנס בתוך גדר בטון. אני לא יודע להגיד כמה זמן מיכאל היה בנתיב השמאלי, דקה או שתי דקות. הוא נכנס ואח"כ היתה תאונה " (עמוד 8 שורות 28-31).

בדיון ניסו ב"כ התובע לעורר ספק בדבר הימצאו של העד במקום. אולם שוכנעתי מעדותו כי הוא היה שם. הוא אמר כי השוטרים שהגיעו למקום לאחר האירוע שוחחו עמו וכי הוא מסר להם את פרטיו (עמ' 10 ש' 12-14). גם הנתבע אישר את נוכחותו של העד במקום (ראה עמוד 7 שורה 9 עד 24).

ער אני לכך שהעד מטעם הנתבעים אמר כי כשהוא הגיע לסייע לנתבע לאחר התאונה הוא לא ראה שהוא דימם, שעה שהנתבע עצמו אמר שהוא דימם וכי העד הוא זה שנתן לו מגבת. אני סבור כי אין בכך כדי לקבוע שהעד לא היה במקום. הנתבע היה המום לאחר התאונה ואף פונה באמבולנס. בהחלט ייתכן שאדם אחר ניגש אליו ונתן לו מגבת. התובע בעצמו בעדותו אמר כי היו אנשים נוספים במקום ואלה יעצו לו שלא להתרומם (עמוד 1 שורה 19).

עדותו של התובע הותירה בי ספקות באשר להבנתו את השתלשלות האירוע. התובע אמר כי עובר לתאונה הוא שמע רעש התנגשות, "בום", כלשונו, אשר את מקורו הוא לא ידע להסביר. עניין זה עלה בעדותו לפניי לראשונה ולא הוזכר קודם לכן בהודעות שמסר במשטרה ולמבטחת (ת/1 ו-ת/2). לדבריו לאחר רעש ההתנגשות ולאחר שהוא הביט במראות הוא החזיר את מבטו אל הכביש ואז הוא ראה את רכב הנתבעים כשהוא נצמד אליו. גם אז הוא לא חש בשום חבטה ברכב. לאור התרחשות התאונה והדיפתו שמאלה אל עבר מעקה הבטיחות כטענתו, היה צפוי כי הוא יחוש בחבטה כלשהי. אם התובע לא חש בחבטה כלשהי אשר בגינה הוא נהדף לעבר מעקה הבטיחות אזי בהחלט ייתכן שהוא לא הרגיש גם בחבטה במהלך ההתנגשות בין רכבו לבין רכב הנתבע, בהתאם לגרסת הנתבע.

שני הרכבים סבלו מפגיעות שונות במקומות שונים כך שקשה ללמוד מאופי הפגיעות בשני כלי הרכב כיצד התאונה התרחשה. שני הצדדים לא הגישו חוות דעת מומחה בעניין זה ולכן איני מסתמך על פגיעות אלה לצורך מסקנתי.

אציין גם שאני ער להערות הנוספות של ב"כ התובע בדבר הבדלים כאלה ואחרים בין הגרסאות אשר בגינם הם סברו כי אין מקום להעדיף את גרסת הנתבע. לא מצאתי כי יש בהם לשנות את מסקנתי.

סוף דבר התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת. התובעת שכנגד הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי ומסמכים המעידים על תשלום. אשר על כן הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד סך של 75,631 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה. בנוסף ישלם הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד הוצאות משפט – אגרת בית משפט, שכר העד בסך 350 ₪ הוצאות לנתבע בסך של 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: