בוקריס נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 13.07.13 למשך 30 ימים.

על פי דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" בתאריך 13.07.13 בשעה 11:48 נהג המבקש ברכב בכביש 65, במהירות של 144 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, כלי רכב נוספים נסעו בכביש בזמן המדידה, השוטרת לא ציינה באיזה שלב בדיוק לזרה את המבקש, לא ציינה ב"נסיבות המקרה" כמה נתיבים היו בכביש ולא שמרה על קשר עין רצוף. לעניין תקינות המכשיר והבדיקות הנדרשות, טען כי יש תיקון ברישום מרחק הלזירה מצד שמאל 0.60 ואין ליד התיקון חתימה. ב"כ המבקש הוסיף כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, לא היה בבימ"ש בגין מהירות ועבירת מהירות אחרונה משנת 2005. הסנגור הוסיף כי המבקש נשוי, אב לשניים, מפרנס יחיד, בהליכי פש"ר, עובד כאיש מכירות וזקוק לרישיונו לפרנסתו כיון שהוא נוסע בכל הארץ, לרבות בדרום, ועבודתו תופסק אם יפסל למשך 30 ימים.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה והפנתה לתיק החקירה. לטענתה מסוכנותו של המבקש עולה מהמהירות הגבוהה בה לכאורה נסע, כאשר שני ילדיו עמו ברכב, ומעברו התעבורתי הכולל 25 הרשעות תעבורה, מתוכן 5 עבירות מהירות קודמות.

לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש:

על פי דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" נקלט המבקש במכשיר הממל"ז כשהוא נוהג במהירות של 149 קמ"ש. לאחר הפחתה נרשמה מהירותו: 144 קמ"ש. המהירות המרבית המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

ב"נסיבות המקרה" ציינה השוטרת במפורש כי נשמר קשר עין רצוף עם רכב במבקש מרקע קליטתו ועד עצירתו, כי נמדד ממרחק של 233.5 מטרים וכשהיה ראשון בשיירה, שנעה בנתיב השמאלי. צוין מפורשות כי במקום שני נתיבי נסיעה. עוד רשמה השוטרת כי רכב המבקש נע בתנועה מתקרבת לעבר הניידת שעמדה בשול הדרך.

ב"נספח א'" לדו"ח הובהר כי השוטרת ביצעה את בדיקות התקינות הנדרשות, כי הקפידה על קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בינה לבין רכב המטרה, כי ההפעלה בוצעה כאשר כל חלקיו של רכב המטרה גלויים לעיני השוטרת וכי מרגע זיהוי רכב המטרה, במהלך כל המדידה, נקודת הכיוון האדומה כוונה לאזור מרכז רכב המטרה עד לקבלת צליל אישור המדידה.

תגובתו הראשונית של המבקש בדו"ח לפיה: "את בדיוק תפסת אותי בעקיפה" מחזק את ראיות המשיבה הן משום שהמבקש אינו מכחיש כי הרכב הנמדד הנו רכבו והן משום שמדבריו עולה הסבר אותו נתן לחשד שהופנה כלפיו.

תגובתו המשנית של המבקש, כפי שתועדה בדו"ח, ולפיה: "לא יכול להיות אני עם ילדים ברכב", וכן תגובתו של המבקש בעת השימוע: "אני לא חושב שנסעתי במהירות הזו" – שתיהן משקפות חוסר ודאות ביחס למהירות נהיגתו בעת המדידה, כך שהלכה למעשה, נכון לשלב דיוני מקדמי זה, אין בתגובתו כדי לסתור את עיקרי האישום.

הסנגור הסכים כי על פי נהלי המשטרה אין דרישה שהאכיפה במכשיר הרלבנטי, תבוצע רק כאשר אין כלי רכב אחרים בכביש. עם זאת, לדבריו, קיומם של כלי רכב נוספים מעורר ספק אם הרכב שנקלט במכשיר הנו רכבו של המבקש או אולי רכב אחר שהיה בכביש.

המדובר בשאלה שבמהימנות, שכן לגרסת השוטרת המבקש היה הרכב הראשון, לא היה בינו לבין השוטרת הפרעה פיזית ורכב המבקש הוא שנקלט במכשיר המדידה ולא רכב אחר.

בשלב דיוני זה, בית המשפט בוחן קיומן של ראיות לכאורה בלבד ואינו נדרש להכריע בין גרסת המבקש לגרסת השוטרת או לקבוע ממצאי מהימנות. האמור בדו"חות הנ"ל, בשילוב עם העדר גרסה ודאית מטעם המבקש, מגבשים קיומן של ראיות לכאורה.

הסנגור טען, בנוסף, לתיקון בנספח א', שמהותו לא נתבררה, ואולם גם סוגיה זו מקומה להתברר בפני בית המשפט הדן בתיק העיקרי ולא בשלב דיוני מקדמי זה.

לאור האמור, הנני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש.

נהיגה במהירות מופרזת מסכנת את שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך, נוסעים והולכי רגל כאחד, ולא אחת מהווה עבירה זו גורם לתאונות דרכים קשות. במקרה זה מדובר במהירות של 54 קמ"ש מעל המותר, בדרך בינעירונית, מהירות המעידה על מסוכנות.

המבקש נהג ברכב כשהוא מסיע את שני ילדיו, ומשכך סיכן גם אותם בדרך נהיגתו.

המבקש נושא רישיון נהיגה משנת 1993 ומאז צבר לחובתו 25 הרשעות תעבורה קודמות, האחרונה משנת 2012.

בעברו 5 הרשעות תעבורה קודמות בגין נהיגה במהירות מופרזת, האחרונה משנת 2009.