בוקר נ' רפאל ואח'

פסק דין

השופט דר' עדי זרנקין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, מיום 19.2.08 (השופטת הדסה אסיף), בו נדחתה תביעת המערערים לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין שבבעלותם.

הצדדים הם שכנים, בעלים במשותף של חלקה ברח' דוד ברמן 4 בחדרה. ביתם של המערערים בנוי על מחצית החלקה הדרומית, וביתם של המשיבים בנוי על מחציתה הצפונית. בין שני הבתים מחבר קיר משותף.

המערערים טענו כי המשיבים, בעת שביצעו פעולות בנייה בביתם, פלשו לשטחם  של המערערים בכך שבנו בו עמוד, וגרמו לביתם של המערערים נזקים.

מאידך, המשיבים טענו כי הם לא פלשו לשטחם של המערערים, אלא שבמסגרת עבודות הבנייה שביצעו בביתם, הם נסוגו פנימה לתוך חלקתם ובנו בה קיר פנימי,  במקביל לקיר המשותף ובמרחק של 40 ס"מ ממנו, כך שנוצר "חלל" בין הקיר המשותף לבין הקיר הפנימי.

המשיב ציין כי לאחר בניית הקיר הפנימי הזה, המקביל לקיר המשותף, נבנה הקיר המזרחי של ביתו מחדש, כך שנחסם בין קירות אלו אותו "חלל",  שברור שהוא אינו שייך למערערים. עוד ציין המשיב, כי אותו חלק מהקיר המזרחי שנבנה מחדש ו"סוגר" את החלל שבין הקיר המשותף לבין הקיר הפנימי, ואשר זכה מפי המערערים לכינוי "עמוד", אינו אלא חלק אינטגרלי מאותו קיר.

כאמור, בית המשפט קמא דחה את התביעה בקובעו כי לא הוכחה טענת המערערים כאילו המשיבים הסיגו את גבולם.

עוד נקבע כי מאחר והתביעה איננה תביעה לפיצוי בגין נזקים אלא לסילוק יד ממקרקעין, הרי שאין מקום לדון בטענות התובעים בגין נזקים שנגרמו להם, לכאורה, עקב הסגת הגבול.

5.מטעם בית המשפט מונה מומחה, המודד המוסמך סאמר תיים, אשר נתן חוות דעתו מיום 29.10.07 בסוגיית הסגת הגבול האמורה.

עיקר טענות הצדדים בערעור

6.המערערים טוענים כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו בצורה נחרצת כי המשיבים פלשו לשטחם של המערערים, ועל כן  טעה בית המשפט קמא בקובעו כי לא הוכחה הפלישה הנטענת.

עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי תביעתם נגועה בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. המערערים טוענים כי פלישת המשיבים נעשתה ללא היתר ותוך הפרת החוק, וכי הם זכאים לעמוד על זכותם  ולמנוע פלישה לשטחם, ועל כן אין לומר כי תביעתם נעשתה בחוסר תום לב. 

המערערים מוסיפים וטוענים כי  בפני בית המשפט קמא עמדו שתי חוות דעת שהוגשו מטעם הצדדים, וכי לא היה צורך בקביעת מומחה מטעם בית המשפט, אם חשב בית המשפט כי תביעת המערערים חסרת תום לב. מינוי המומחה מטעם בית המשפט גרם להגדלת העלויות וכיום נדרשים המערערים לשלם למשיבים סכום מצטבר של 17,000 ₪  הכולל גם את עלויות המומחה, וטעה בית המשפט כשחייבם בתשלום סכום זה.

7.המשיבים טוענים כי על פי חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, אין ולא תיתכן כל הסגת גבול של המשיבים לשטחם של המערערים, מכיוון שמחקירתו של המומחה עלה כי שני השטחים, של המשיבים והמערערים, שווים.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, כי העבודות שבוצעו בחלקת המשיבים לא שינו את הגבול בין הבתים, תוך שהוא התבסס  על חקירת הצדדים והראיות שהוגשו מטעמם, ונעזר במסקנות המומחה אשר עולות בקנה אחד עם קביעותיו העובדתיות. הלכה היא כי בית משפט של הערעור אינו נוהג להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית.

עוד טוענים המשיבים כי המערערים נהגו בחוסר תום לב ובקנטרנות, עת הגישו תביעתם לסילוק יד שעניינה הסגת גבול המסתכמת בפחות ממטר רבוע אחד. לטענת המשיבים, אף המערערים אינם מכחישים כי הקיר המשותף שמפריד בין הבתים מעולם לא הוזז ממקומו.

המשיבים טוענים כי מן הראוי שהם יפוצו על כל ההוצאות הרבות שגרמה להם התביעה בבית המשפט קמא. לדידם, אין מדובר כאן במקרה חריג המצדיק סטייה מן ההלכה הפסוקה לפיה בית משפט של ערעור אינו נוהג להתערב בפסיקת ההוצאות של הערכאה הדיונית.

דיון והכרעה

8.דעתי היא כי דין הערעור להידחות, למעט בשאלת ההוצאות שפסק בית משפט קמא.