בוקובזה נ' יהודה

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ברקע הבקשה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשם אורי פוני, מיום 11.12.13 אשר דחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

לטענת המבקש, הערעור על החלטת הרשם הוגש בטעות לבית משפט השלום, על אף שמדובר בפסק דין ומכאן מתבקשת הארכת המועד להגשתו כעת לבית המשפט המחוזי.

המשיב מתנגד לבקשה לטענתו אין בבקשה כל טעם לאיחור בהגשת הערעור, מלבד טענת טעות אנוש, אשר איננה מהווה טעם מיוחד הנדרש לצורך הארכת המועד. עוד נטען כי המבקש כלל לא התייחס לסיכויי הערעור שנראים קלושים.

המבקש בתגובה לתשובה טען כי בפסיקה המעודכנת רוככה דרישת הטעם המיוחד אף לטעות אנוש. עוד טוען המבקש כי הערעור הוגש במועד, אלא שהוגש לערכאה הלא נכונה וכי מדובר באיחור שאינו גדול (הבקשה הוגשה ביום 17.2.14). לעניין סיכויי הערעור, טוען המבקש כי הם טובים, וכי לא ניתנו לו עד עתה כל הזדמנות להשמיע בפני בית המשפט את טענתו כי המשיב, אשר השכיר לו נכס בשכירות משנה, הציג לו מצג שווא לגבי גובה השכירות אשר הוא משלם לשוכר העיקרי וגבה ממנו סכומים ניכרים מעל למוסכם.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב בחומר שהובא בפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור.

ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. לפיכך נקבע, כי טעות או אי ידיעת הדין, אין בהן כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 8794/09 בלום נ' א.פ (באר-שבע) סחר תעשייה ושיווק בע"מ, 15.11.09; בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רשל"צ נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). לפיכך, טעות (שבדין), לעניין טיב הליכי התקיפה של החלטה שיפוטית איננה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד, או הצדקה לאיחור בהגשת בקשת רשות ערעור (בש"א 187/02 רפאל טהלר נ' אריה וייס, 28.1.2002). עם זאת, נקבע כי "... אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת המועד" (רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, 29.1.2002.

וכן ראה לעניין זה גם בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח' (פורסם בנבו), שם נפסק:

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעיתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון (פורסם בנבו) נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכותיה על זכויות בעלי הדין האחרים.... על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שיגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה...".

הנה כי כן, כאשר מדובר בטעות שבדין, נדרשים תוספת והסבר לאיחור, ראה בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו).

לשון אחר, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו והשוו גם: בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, 22.4.2009; תל"א (חי') 1031-03-10 ג'אד וינמאר נ' מראה המפרץ בע"מ (13.4.2010)).

מעיון בטענות הצדדים עולה כי המשיב לא הצביע על פגיעה באינטרס הסתמכותו. כמו כן, עיון ביק מלמד כי אין מדובר באיחור ניכר, וכי בפועל אינטרס המשיב לסופיות ההליך לא נפגע באופן משמעותי, שכן המשיב למד על כוונתו של המבקש לערער כבר במועד בו פתח ההליך בבית משפט השלום, וזאת בטרם חלף המועד להגשת הערעור. כמו כן, אין לומר שההליך חסר סיכוי, לאור טענות המבקש כי המשיב הטעה אותו, ובשים לב לעובדה שלמשיב טרם ניתן יומו בבית המשפט, ולא נשמעו טענותיו לגופו של עניין שכן מדובר בערעור על החלטה שלא להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

בנסיבות אלו, לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועמדתי על סיכויי הערעור, הנני מורה על הארכת המועד להגשת ערעור.

הנני נעתר אפוא לבקשה. המבקש יוכל להגיש את הערעור עד יום 23.4.14. ככל שלא יוגש הערעור עד מועד זה לא יוכל להגישו יותר.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: