בוקובזה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת ועדת הרשות על פי תקנה 18 (א) לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956, לפיה דחתה הועדה בקשת המערערת להכיר בה כנכה נזקק לתקופה שמיום 1/4/12 ועד 31/7/12, בהחלטות מיום 30.4.12 ו- 21/5/12.

2.עיקר העובדות הרלוונטיות לערעור זה:

המערערת עברה תאונת דרכים ביום 11/4/11, במסגרתה נפגעה בגב צוואר כתף שמאל והוכרה על ידי המוסד כפגיעה בעבודה.

ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 2/5/11, ועד ליום 31/3/12 בגין הפגיעה בכתף שמאל.

המערערת פוטרה מעבודה ביום 1/11/11, והגישה בקשה להכיר בה כנכה נזקק.

תביעתה אושרה לתקופה מ- 1/1/12 ועד 31/3/12 . הועדה דחתה את בקשתה לחודשים הקודמים ל – 1.1.12 בשל קבלת תמורת הודעה מוקדמת ודמי אבטלה.

לאחר שהסתיימה תקופת הזמניות נבדקה המערערת על ידי ועדה רפואית אשר קבעה למערערת מגבלה בנונית בתנועות כתף שמאל וקבעה את נכותה הזמנית בשיעור 15% לתקופה מ- 1/4/12 ועד 31/7/12.

למערערת אישורי רופא מטפל בדבר אי כשירות לעבודה בשל הנכות הזמנית ובשל כך פנתה שוב לועדת הרשות להכיר בה בתקופה זו נכה נזקק.

3.הועדה בעניינה של המערערת התכנסה פעמיים ובפעם הראשונה קבעה הועדה כדלקמן:

"בהתייחס בנכותה המוכחת כנ"ל מסוגלת לעבוד לעבודתה ברכבת כדיילת/קופאית. כיום אינה עובדת עקב בעיות רפואיות שונות לפי הפירוט בנכות כללית ולא הבעיה הרפואית כנ"ל."

בהתכנסות הועדה ביום 21/5/12 המשיכה ונמקה הועדה וקבעה כך: "בהמשך לנמוקי הועדה ולהשגות על ההחלטה שהועלו על ידי התובעת, הדחיה בעינה עומדת: בהתחשב באופי עבודתה והמטלות אותן נדרשה לבצע במהלך עבודתה, במצבה הרפואי לאחר הפגיעה מ 4/11 יכולה להמשיך לבצע המטלות. אי עבודתה היום נובעת מסיבות שאינן קשורות לתוצאות התאונה."

4.המערערת טוענת בערעור שהוגש כי נפל פגם בהחלטת הועדה מיום 30/4/12 שכן הועדה לא עיינה ולא נימקה ולא התייחסה להחלטת הועדה הקודמת שאשרה לה נכה נזקק. בנוסף, החלטה של הועדה לדחות את התובענה שכל ההבדל באחוזי הנכות הוא 5% היא בלתי סבירה וראויה להתערבות שיפוטית. הועדה גם לא התייחסה כך שנקבעה למערערת נכות זמנית וכי המערערת פוטרה מעבודתה לאחר הפגיעה בעבודה ללא קשר למחלות האחרות.

במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בפניי טען בא כח המערערת כי ניתן לראות מהחלטות הועדה כי היא מגלגלת את בעיית המערערת לנכות כללית ומתעלמת מן העובדה שהפסקת העבודה באה בעקבות התאונה. בא כח המערערת טען כי התקופות בהן היא מבקשת להיות נכה נזקק הן מחוץ למשוואה של הפסקת עבודתה ולכן באופן שבו התקבלה החלטה יש לפסול את הועדה.

5.המשיב טען בכתב ההגנה כי החלטת הועדה הינה תקינה וזאת בהתאם לתקנה 18 א' לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 שכן על הועדה לבחון האם מגיש הבקשה שבפניה הינו בעל דרגת נכות זמנית אשר אין לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסות מהתעסקות. המשיב טען כי הועדה התייחסה ליכולותיה של המערערת וסיכויה למצוא עבודה. לפי הנכות הרפואית אחוזי הנכות ירדו ומצבה של המערערת הוטב כל זאת לאחר זמן ניכר ממועד פיטוריה ועל כן קבעה הועדה כדין כי המערערת יכולה לעבוד. בנוסף הועדה נמקה את החלטתה בצורה מפורטת ישבה פעם נוספת בענינה ביום 21/5/12 וקבעה שהפגימה ממנה היא סובלת עקב הפגיעה בעבודה היא אינה הפגימה המגבילה אותה בעבודתה.

6.לאחר שבחנתי את כל העובדות שהובאו בפניי את הפרוטוקולים של הועדה וכן את טעוני הצדדים דין הערעור להידחות, כל זאת מהנימוקים הבאים:

א.כאמור ועדת הרשות הדנה בעניינו של נכה נזקק על פי סעיף 18 (א) לתקנות ,צריכה לבחון האם הנכה הפונה אליה כתוצאה מקביעת נכות זמנית או קבועה על ידי ועדה רפואית, יש בה קושי אובייקטיבי הנובע מהנכות למציאת עבודה וכן העדר הכנסות. בעניין זה הועדה בחנה את עניינה של המערערת ויכולותיה לבחינת הנכות וקבעה כי למערערת סיכוי סביר למצוא עבודה והיא לא עושה כן לא בשל הנכות הזמנית שנקבעה לה בכתף אלא בשל נכויות אחרות.

ב.אומנם הועדה בהחלטתה מיום 30/4/12 לא נימקה בצורה מקיפה את קביעותיה אולם בעקבות הפניה של המערערת אל הועדה פרטה הועדה את כל נימוקיה בהחלטה מיום 21/5/12 ובכך השלימה את כל חובותיה מבחינת הדין.

ג.אין בידי לקבל את טענת בא כח המערערת כי הועדה לא עשתה את עבודתה כראוי שכן הועדה בדקה בצורה עניינית את המערערת ודווקא לאור הפחתת אחוזי הנכות הזמנית וכן יכולותיה לעבוד וקבעה את קביעתה בשים לב לדברים אלה. זאת ועוד, עבודת המערערת הופסקה עוד בנובמבר 2011 ולכן הועדה בחנה לא את העדר יכולת השתכרות והעבודה של המערערת בהתבסס על סיום עבודתה אלא בפועל על פי יכולותיה כעת. ובעניין זה אף הפנתה את המערערת לסוג עבודה אותה יכולה לבצע.

7.לאור כל האמור, נדחה הערעור המערערת.