בוקובזה נ' בן מוחה ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.11.12 בכפר סבא.

2. לטענת התובע מר בוקובזה, נסע בנסיעה ישרה ברחוב ששת הימים. לפתע, רכב הנתבע הגיח מחניית בניין ברחוב ששת הימים, התעלם מזכות הקדימה ופגע ברכב התובע.

3. לטענת הנתבע 1, מר בן מוחה, בעודו ביציאה מבניין, החל לגלוש החוצה, תוך כדי שבחן את הכביש והסתכל ימינה ושמאלה עד שהיה במצב עצירה מוחלט. לפתע הגיח התובע במהירות גבוהה מצד שמאל ובלם את רכבו, אך היות והגיע במהירות גבוה, רכב החליק ופגע ברכב הנתבע בעוצמה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ברחוב ששת הימים כשבצד ימין חונים רכבים החוסמים את שדה הראייה. לפתע, יצא רכב הנתבע מכיוון שמאל מחניית אחד הבתים לכביש וכל רכבו חסם את נתיב הנסיעה. התובע טען כי שדה הראיה היה חסום וכי היה לו כשני מטר להבחין בנתבע וכי הוא בלם את רכבו אך לא הספיק למנוע את התאונה. בנוסף הכחיש כי נסע במהירות וטען כי יצא מכיכר. התובע טען מיקום הנזקים בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובע וקדמי שמאלי של רכב הנתבעים, תומכים בגרסתו לאופן קרות התאונה.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין יצא מחניית בניין ומאחר ורכבים חונים חוסמים את שדה ראייתו, נאלץ לגלוש מעט קדימה. הנתבע טען כי גלש לכביש ונעצר כשרק החלק הקדמי של רכבו בולט לכביש. בשלב זה הגיח רכב התובע במהירות, ניסה לבלום אך לא הצליח ופגע ברכבו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי יצא מחניה לכביש בו זכות הקדימה נתונה לרכב התובע.

בנוסף, מיקום הנזקים עולה באופן ברור אך ורק עם גרסת התובע לאופן קרות התאונה. הנתבע נשאל הכיצד מסביר הוא את מיקום הנזקים וטען כי יתכן ורכבו של התובע היה בזווית אך כאשר נשאל מדוע אם כן לא פגע רכב התובע ברכבים החונים, לא היתה לנתבע כל תשובה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע יצא לכביש בו זכות הקדימה היתה מסורה לתובע, היה על הנתבע לשים לב להבחין ברכב התובע המתקרב ולבצע הכניסה לכביש באופן זהיר או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבע יוצא מחניית הבניין והיה עליו לעצור ולנהוג בזהירות. בפרט, כאשר רכב הנתבע ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי, וגם עפ"י תיאורו של התובע עצמו, כל רכב הנתבע היה לפניו. קרי הנתבע כבר עמד לסיים את הפנייה שמאלה ועל כן היה על התובע להבחין בנתבע מבעוד מועד ולמנוע את התאונה גם אם זכות הקדימה בכביש היתה מסורה לו.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 25% לקרות הנזק.

9. לעניין הנזק מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת לפיה השמאי מטעם התובע לא התייחס בחוות דעתו לעובדה שמדובר ברכב חברה ובהתאם יש להפחית 22% ושוויו עומד על סך של 5,796 ₪ בלבד.

10. סוף דבר:

ת"ק 9448-08-13 מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 4,917 ₪ (המהווים 75%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 6.8.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בהתאם, ולאור קבלת גרסת התובע לאופן קרות התאונה, אני מורה על דחיית ת"ק 50027-10-13 בהעדר הוכחה. למעלה מהצורך , אציין כי גם רכיבי הנזק לא הוכחו שכן לא נתמכו באסמכתאות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: