בוסקיס נ' טיפליצקי

החלטה

לדברי המבקש, זו בקשת רשות ערעור "על החלטת כב' השופט לבנוני מיום 21.3.11... באשר להמצאת תצהיר באיחור לאחר שעד לא הגיע לאורך זמן לחתום על תצהיר עדות ראשית ובסופו של דבר נאלץ הח"מ לסוע לביתו ברמת ישי ולהחתים אותו שם". המשיב מתנגד לבקשה.

כתבתי שזהו תיאור הבקשה לדברי המבקש, משום שזה אינו התיאור הנכון. זו בקשת רשות ערעור על החלטה דיונית מובהקת של סגן הנשיא, השופט ש. לבנוני, להתנות בתנאים הגשת תצהיר שהוגש באיחור של שנה, לאחר כמה החלטות מאריכות מועד שלא קויימו.

בית המשפט נתן החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ביום 7.1.10, ולאחר שתצהירי העדות הראשית הוגשו, גם מטעם המבקש, ולאחר שבישיבת קדם משפט ביום 15.4.10 הועלתה הצעה דיונית, ולאחר שבמאי 2010 הסכים המבקש להצעה בתנאי שיותר לו לצרף תצהיר אדם בשם אילן, ולאחר ישיבת קדם משפט ביום 4.7.10 בה הודיע ב"כ המבקש על כוונתו להגיש תצהיר עדותו של "אילן", ללא צורך בהתערבות בית המשפט לזימונו, ניתנה אורכה להגשת תצהיר זה תוך 20 יום. התצהיר לא הוגש במועד, וביום 11.8.10 ביקש המבקש אורכה עד 1.9.10 עקב קושי באיתורו של אילן, ונענה. יותר מחודש לאחר מכן, הגיש המבקש מסמך נוסף והודיע שבימים הקרובים יחתם תצהיר. בהחלטה מיום 10.10.10 קבע בית המשפט שימתין לתצהיר 10 ימים נוספים ואם לא יוגש התצהיר, לא ידרש לתצהיר נוספים. למרות זאת, ולמרות העדר כל בקשה מטעם המבקש, החליט בית המשפט ביום 4.11.10 לתת למבקש פסק זמן אחרון להגשת תצהירים וראיות מטעם המבקש תוך 20 יום, ובחלוף המועד לא ידרש לתצהירים נוספים. המבקש לא הגיש דבר, ולכן ביום 19.12.10 בית המשפט קבע שלא ידרש לתצהירים וראיות נוספים. נקבע קדם משפט ליום 17.1.11, ובו התייצב ב"כ המבקש עם תצהיר שנחתם יום קודם לכן. המשיב התנגד להגשת התצהיר, ולאחר קריאת טיעוני הצדדים אישר בית המשפט את הגשת התצהיר בכפוף לתשלום הוצאות של 5,000 ₪.

התצהיר הוגש כשנה לאחר המועד, לאחר שחלפו ללא הגשתו כמה מועדים שקבע בית המשפט וכמה הארכות מועד לבקשתו. אין ספק שמדובר בהחלטה דיונית מובהקת של בית המשפט במסגרת ניהול הדיון שבפניו, שלמרות הפרת ההחלטות הקודמות, המגיעה כדי זלזול בהחלטות בית המשפט, ולמרות האמירות הנחרצות הקודמות על כך שלא ידרש לתצהיר נוסף אם לא יוגש במועד, בחר לתת למבקש הזדמנות נוספת באמצעות פסיקת הוצאות, המתאימה לעקרונות ע"א 189/66 ששון נ' קדמה. זכותו של המבקש להגשת ראיות להוכחת טענותיו היא הזדמנות הניתנת לו, שעליה לנצלה. אין היא זכות קיימת לעולם ועד, שתנוצל על ידו כאשר יבחר. מטבע הדברים, לאחר 4 החלטות שהאריכו את המועד להגשת התצהיר, נהג בית המשפט כדין וכראוי כאשר התנה הארכת מועד נוספת בתנאי של תשלום הוצאות, וגם סדר גודל ההוצאות משקף איזון נכון בין זכויות הצדדים. לפיכך, דין הבקשה להידחות, אבל למרות זאת אעסוק במספר נושאים שעלו מטיעוני הצדדים.

מדובר בתובענה שהוגשה בסדר דין מהיר, בינואר 2009. כעת, כמעט 3 שנים לאחר מכן, הדיון לא הסתיים. זה אינו סדר דין מהיר, על פי ההסדר בתקנות, המשקף איזון בין זכויות הצדדים בתיק, וזכויות כלל המתדיינים. אם היה הדיון מתנהל בסדר דין מהיר, היה על הצדדים לצרף לכתבי טענותיהם את כל התצהירים המוכיחים אותם (תקנה 214ג) או עד 45 ימים לאחר כתב בי דין אחרון (תקנה 214ט). מועד ההוכחות היה צריך להיות עד 6 חודשים לאחר כתב ההגנה האחרון (תקנה 214י). אין יותר מישיבה מקדמית אחת, במהלך אותם 6 חודשים (תקנה 214יא), והדיון יסתיים תוך יום אחד (תקנה 214יד). מאחר שכל אלה לא התקיימו, אני מניח, שלמרות שהצדדים לא צירפו החלטה כזו, בית המשפט העביר את התובענה למסלול דיון רגיל כאמור בתקנה 214יב. אם לא כך הוא, קשה להלום סדר דין מהיר שהוא כל כך איטי.

עולה מטיעוני ב"כ המבקש, שיש להבחין בינו לבין המבקש. הוא קיבל מהמבקש מידע שלא היה נכון ונפגע אישית כאשר פעולותיו על פי מידע זה התפרשו כזלזול בבית המשפט. אני דוחה הבחנה זו. ב"כ המבקש הוא שלוחו של המבקש. כלפי בית המשפט אין הבחנה ביניהם. אם יש פער ביניהם, על ב"כ המבקש לשקול צעדיו. מוצדק גם הרושם שהמבקש ובא כוחו זלזלו בהחלטות בית המשפט, אולי משום שלאחר אמירה נחרצת אחת, שבית המשפט לא ידרש לתצהירים, באה אמירה נחרצת נוספת שבה הארכת מועד. יתר על כן, אני דוחה את הטענות כאילו ב"כ המבקש עשה מעל ומעבר כאשר נסע להחתים את המצהיר, והפליג לשם כך עד רמת ישי!!!. ב"כ המבקש לא ריצה את בית המשפט. בית המשפט לא ביקש ממנו להגיש תצהיר. בית המשפט איפשר לו להגיש את התצהיר שהוא ביקש להגיש, במועדים מוקדמים הרבה יותר. ב"כ המבקש ריצה את לקוחו כאשר הסכים לצאת למסע הארוך עד רמת ישי והחתים את המצהיר. לא קראתי כל טיעון המסביר מדוע, כאשר המצהיר משום מה לא הגיע למשרדו של ב"כ המבקש בחיפה, לא ניתן היה לנסוע עד רמת ישי, כפי שנעשה לבסוף, עד 20 יום לאחר 4.7.10, ולאחר מכן עד 1.9.10, ולאחר מכן עד 10 ימים לאחר 10.10.10, ולאחר מכן עד 20 יום לאחר 4.11.10.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 5,800 ₪. המזכירות תעביר את סכום ההוצאות למשיב על ידי בא כוחו ותחזיר את היתרה למבקש על ידי בא כוחו.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"א, 20 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: