בוסקילה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 17/8/10 למשך 60 יום בגין חשד כי גרם לתאונת דרכים.

המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה שכן נפגעת העבירה לא חצתה במעבר חציה אלא מספר מטרים לאחריו וכי נכנסה לכביש בפתאומיות מבלי להביט לצדדים. לטענתו, נהג המבקש לאט, אולם התאונה היתה בלתי נמנעת. המבקש הוסיף כי יש לברר את שאלת האשם במסגרת התיק העיקרי ולא לפסלו בטרם תוכח אשמתו. עוד טוען המבקש כי להולכת הרגל לא נגרמו חבלות של ממש, כי עברו אינו מכביד ביחס לותק בנהיגה ולא גרם לתאונת דרכים בעבר וכי הפסילה פוגעת בעבודתו כמנהל רכש ואחזקה במרכז שיקום וספורט לנכים אילן.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען לקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג ברכבו ופגע בהולכת הרגל בעת שחצתה את הכביש במעבר החציה. ב"כ המשיבה הוסיף כי להולכת הרגל נגרמו סימני שפשוף בירך וכי מסוכנותו של המבקש נלמדת מחומרת המעשים, נסיבות התאונה ועברו התעבורתי.

לאחר עיון בחומר החקירה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקש בגרימת התאונה.

בהודעתה מתארת הולכת הרגל, אשורי בת אל, את אופן קרות התאונה. לדבריה, חצתה את הכביש במעבר חציה, הגיעה למרכז הכביש ועמדה על שטח ההפרדה לפני שהמשיכה לחצות. לאחר שירדה משטח ההפרדה והמשיכה לחצות את הכביש במעבר החציה, בהליכה רגילה, הגיע רכבו של המבקש במהירות מצדה הימני ופגע בה. הפגיעה ארעה לאחר שעברה כ-6-7 צעדים משטח ההפרדה שבמרכז הכביש. כתוצאה מן התאונה נפלה, נפגעה בראשה והובהלה לבית החולים. העדה הבהירה כי בעת שהיתה על מעבר החציה הבחינה ברכבו של המבקש מתקרב לעברה, אך סברה שיעצור.

בבית המשפט טען המבקש כי הולכת הרגל לא חצתה במעבר החציה אלא אחרי מעבר החציה, אולם בהודעתו במשטרה שנמסרה סמוך לארוע התאונה טען כי לא הבחין היכן בדיוק חצתה: "לא יודע איפה היתה הולכת הרגל על הכביש, כשנפגעה על ידי" (עמ' 1 ש' 6-7 להודעתו).

סתירה זו מחזקת גרסת הולכת הרגל לפיה חצתה על מעבר החציה.

המבקש טען הן בהודעתו במשטרה והן בבית המשפט כי התאונה ארעה באשמת הולכת הרגל אשר בפתאומיות "נכנסה לתוך הצומת ולא הסתכלה". לטענת המבקש הופתע מכניסתה הפתאומית של הולכת הרגל לכביש, אותה לא יכול היה לצפות. טענה זו אינה מתיישבת עם חומר הראיות הלכאורי בתיק החקירה:

ראשית, עפ"י סקיצת הבוחן, קיים שדה ראיה פתוח לפחות למרחק של 100 מטרים.

עפ"י הסקיצה ותמונות הזירה, מדובר בכביש דו כיווני רחב, כשבין שני כווני הנסיעה קיים שטח הפרדה. משני צידי שטח ההפרדה קיימים מעברי חציה, שמאפשרים מעבר מצדו האחד של הכביש לצדו האחר.

עפ"י הודעת הולכת הרגל, סיימה לחצות את מעבר החציה הראשון משמאל לשטח ההפרדה ולאחר מכן המשיכה לחצות את מעבר החציה השני שמימין לשטח ההפרדה בכיוון נסיעת המבקש וסיימה לצעוד על מעבר החציה השני כ- 6-7 צעדים טרם קרות התאונה.

טענת ההפתעה של המבקש אינה מתיישבת עם המרחק שעברה הולכת הרגל על מעברי החציה שמשני צידי שטח ההפרדה ועם שדה הראיה הרחב במקום.

יתרה מזו, עפ"י הודעתה של הולכת הרגל, רכבו של המבקש פגע בה עם "חזיתו הימנית". המבקש אינו זוכר איזה חלק של רכבו פגע בבת אל.

עפ"י התמונות מזירת האירוע, הרכב נעצר לאחר התאונה כשצדו הימני קרוב מאד למדרכה לקראת סיום מעבר החציה. עובדה זו בשילוב עם מקום הפגיעה בחזית הרכב מצד ימין, מובילים למסקנה כי בעת התאונה היתה הולכת הרגל לקראת סיום חציית הכביש.

המבקש מציין בהודעתו כי ידע שהוא מתקרב לצומת והכיר את מעבר החצייה הממוקם במקום. בנסיבות אלה, היה עליו לנהוג במשנה זהירות ותוך שימת לב לאפשרות שהולכי רגל חוצים את הכביש.

התיק מצוי בשלבים ראשוניים של החקירה ואין בתיק עדיין ממצאים ומסקנות מטעם בוחן התנועה, אולם מן התשתית הראייתית שבפניי עולה לכאורה כי המבקש מכיר את זירת התאונה ואת מעבר החציה שבמקום ולמרות זאת בהתקרבו למעבר החצייה נהג במהירות של 40-50 קמ"ש באופן שלא אפשר לו לעצור כשהבחין בהולכת הרגל. עפ"י התשתית הראייתית שבפניי לא היתה כל סיבה למבקש להיות מופתע מהמצאות הולכת הרגל בנתיב נסיעתו, שעה שהולכת הרגל סיימה לחצות את מעבר החצייה כמעט לכל אורכו ובהתחשב בשדה הראיה של המבקש. בנסיבות אלה, היה עליו להבחין בה ממרחק סביר, להאט ואף לעצור על מנת לאפשר לה לסיים את חציית הכביש בבטחה. משלא עשה כן, האשם בקרות התאונה רובץ לפתחו.

נוסף על כך, בדו"ח הראשוני של הבוחן, קיימת אינדיקציה לפגם בתקינות הקלאץ' שמקשה על השליטה ברכב. המבקש בהודעתו מסר כי הוא מודע לפגם ולמרות זאת נהג ברכב.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה לכך שהתאונה נגרמה בשל נהיגתו הבלתי זהירה של המבקש, אשר לא אפשר להולכת רגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה.

בתיק חומר רפואי, שברובו הנו בלתי קריא, אך עולה ממנו כי כתוצאה מן התאונה נגרמו להולכת הרגל שפשופים בגופה וכי סבלה מכאבים וחשה רגישות באברים שונים.