בוסקילה נ' גבע (אלון)

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 31,500 ₪, שעניינה השבת שכ"ט עו"ד ששילם התובע לנתבעת ותשלום פיצויים בגין הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.

הנתבעת עו"ד במקצועה. התובע פנה אליה, ע"מ שתייצגו בבימ"ש לענייני משפחה ובביה"ד הרבני בכל הקשור להליך גירושין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי שכה"ט המוסכם עמד ע"ס של 30,000 ₪, בתוספת ע"מ, כאשר הנתבעת טוענת כי זהו השכר המוסכם בגין ייצוג התובע, בבימ"ש לענייני משפחה ובביה"ד הרבני, לא כולל בערכאת הערעור, בעוד התובע טוען מבחינתו זה כלל את הכל.

אין גם מחלוקת כי התובע שילם לנתבעת את המקדמה שנדרשה בשיעור של 2/3 משכה"ט (סך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק). בפועל, הנתבעת טיפלה בענייניו של התובע כשלושה חודשים ועד להפסקת הייצוג ביום 12.12.12.

בתביעתו טוען התובע כי הוא זכאי להחזר הכספים ששולמו לנתבעת, שכן הפסקת הייצוג היתה לפני שהתקיימו בעניינו דיונים כלשהם בביהמ"ש או בביה"ד הרבני.

הנתבעת טוענת בתורה כי הפסקת הייצוג היתה עקב התבטאויות קשות, גסות ועויינות של התובע כלפיה, כלפי מזכירתה וכלפי השופטת שטיפלה בתיק. לטענתה, היא הזהירה אותו מספר פעמים ומשלא שעה לאזהרותיה, נאלצה להפסיק את הייצוג.

הנתבעת טענה כי התובע זכה לייצוג אחראי ומקצועי, כאשר בעניינו הוגשו כתבי בית דין רבים הן לבימ"ש לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. הסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ששולם הינו על חשבון שכה"ט המוסכם בשתי הערכאות, ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הרבני, כאשר התובע לא שילם שכ"ט בגין הגשת בר"ע בביהמ"ש המחוזי ובקשה לעיכוב ביצוע.

לשיטת הנתבעת, התובע אינו זכאי להחזר שכ"ט כלשהו ממנה.

הנתבעת פירטה את כתבי ביה"ד שהגישה בשמו של התובע ובין היתר :

בביה"ד הרבני : תביעת שלום בית (ולחילופין תביעת גירושין וכריכה), בקשה למתן הוראות לניהול חשבון בנק משותף ובקשה למתן צו עיקול על נכסי האישה.

בבימ"ש לעייני משפחה : תגובה לבקשת מזונות זמניים, כתב הגנה לתביעת מזונות, הודעה מטעם האב (התובע) בעניין הבת והתנגדות לבקשה לאשר חתימה על פסיקתא. ובהמשך, בקשת רשות ערעור על החלטת מזונות זמניים ובקשה לעיכוב ביצוע פסק מזונות זמני.

בדיון העידו התובע והנתבעת. לביהמ"ש הוגשו, בין היתר, "שאלון לקוח" ועותק מכתבי בית דין שונים שהגישה הנתבעת בשמו של התובע. כן הוגשו מיילים שהחליפו הצדדים ביניהם, ובין היתר המייל ששלחה הנתבעת לתובע לעניין הפסקת הייצוג, וזה לשונו "קצתי באופן התנסחותך ובדרך בה אתה פונה אלי. אבקשך לתאם פגישה לצורך הסדרת שחרורי מהמשך ייצוגך. איני עובדת בתנאי טרור ובדרך בה אתה מתנהל עמי. גסות מצידך אינה מקובלת ואין זו הפעם הראשונה...".

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתיהם אל מול המסמכים שהוגשו ולאחר שבחנתי את כתבי ביה"ד השונים שהגישה הנתבעת, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

כפי שהעידו הצדדים, שכה"ט שסוכם בגין ייצוג התובע ע"י הנתבעת הינו סך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ, כאשר 2/3 מתוך הסכום שולם בטרם תחל הנתבעת בייצוג וה – 1/3 שנותר אמור היה התובע לשלמו בסוף ההליך, אילו הנתבעת המשיכה בייצוגו.

ייצוגו של התובע הופסק, ע"י הנתבעת, לאחר שניתנה לתובע הודעה מתאימה, לאחר כשלושה חודשים מקבלת הייצוג, כאשר במהלך תקופה זו הוגשו כתבי טענות מרובים לביהמ"ש, כשלמעשה מדובר בכתבי טענות הקובעים את יריעת המחלוקת בין הצדדים והמתווים את אופן ניהול ההליך מבחינתו של התובע.

הנתבעת העידה כי בין הצדדים סוכם כי הסך של 20,000 ₪, הינו בגין הכנת כתבי ביה"ד השונים, כאשר היתרה בסך של 10,000 ₪, הינה בגין התייצבותה לדיונים השונים, כאשר להערכתה בתיק זה צפויים היו להתקיים 5 דיונים.

ובכן, בין הצדדים אין הסכם שכ"ט בכתב ומלבד הסכם המסגרת, עליו אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר התשלום הכולל ופריסתו, אין פירוט ו/או תמחור לפעולות השונות שהיה על הנתבעת לעשות וספק אם ניתן לקבוע על בסיס הראיות בתיק כי יתרת שכה"ט בסך של 10,000 ₪, הינה בגין הייצוג בדיונים. מכאן על ביהמ"ש לבחון את הטיפול של הנתבעת בתקופת הייצוג ואם בגין הפעולות שנעשו וכתבי ביה"ד השונים שהוגשו זכאית היא לקבל שכ"ט בשיעור ששולם.

זה המקום לציין כי לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בשאלון שהוגש, שוכנעתי כי שכה"ט שסוכם הינו בגין הייצוג בערכאה הראשונה לא כולל ערעורים, מה שעולה בקנה אחד עם המקובל בקרב עורכי דין, כאשר לרוב הסכמי שכה"ט הנערכים בשלב הראשון מתייחסים לייצוג בערכאה הראשונה, ואילו ייצוג בערכאת הערעור מצריך התייחסות מיוחדת ו/או נפרדת בהסכם או אף הסכם נפרד.

הנתבעת הסבירה כי בקשת רשות הערעור והבקשה עיכוב הביצוע הוגשו מבלי שהוסדר שכה"ט בעניינם, זאת נוכח הלחץ בו היה שרוי התובע והלחצים שהפעיל עליה להגשתם בהקדם. בעדות זו מצאתי ליתן אימון מלא והדברים משתקפים מהמיילים שצורפו ובין היתר המייל ששלחה הנתבעת לתובע ביום 26.11.12.