בוסי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה אשר נתנה ביום 23.3.11 על ידי כב' השופט ג. קרזבום בתיק תת"ע 7564-12-10.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום.

בכתב האישום נטען כי ביום 21.9.10 נהג המערער בסמוך למחלף בת שלמה לכוון מערב ונסע במהירות של 147 קמ"ש כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

המערער זומן לדיון ביום 21.12.10 אך לא התייצב לישיבה זו ועל כן דן אותו בית משפט לעונשים הבאים:

קנס בסך 1,500 ש"ח, חודש פסילה בפועל ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

המערער ביקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדר וטען כי הוא זומן לשימוע בתחנת משטרת זיכרון יעקב ומהתנהלות העניינים שם הבין כי הדו"ח בוטל הואיל ולא נפסל רשיונו פסילה מנהלית.

עוד טען המערער כי הוא בעצם לא מודה בעבירה המיוחסת לו אם כי לא פרט את טענות ההגנה כנגד האישום המיוחס לו.

המערער טען לחילופין כי העונש חמור והרשיון דרוש לו כי הוא בן בכור לאמו האלמנה והשכולה.

לטענתו הוא סועד את אימו ומספק לה את צרכיה ומסיע אותה לטיפולים רפואיים וסיעודיים ועל כן הרשיון דרוש לו.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. המדובר בעבירה חמורה. המערער הוזמן כדין ולא התייצב לדיון, העונש אינו חמור במידה המחייב התערבות ערכאת הערעור ועל כן ביקש לדחות את הערעור.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

כלל ידוע הוא כי בית משפט יבטל פסק דין שניתן בהעדר באם מתקיימת עילה אחת משתי עילות: האחת, קיומו של הצדק סביר להיעדרות מהדיון והשנייה להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין – בסוגיות הנ"ל ראו רע"פ 9811/09 סמימי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ שרעבי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 2.10.03) ורע"פ 5377/03 וגדי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.6.03).

בעניינו של המערער לא מצאתי אף עילה מהעילות הנ"ל.

על כן בצדק דחה בית משפט לתעבורה את בקשתו לבטול פסק הדין שניתן בהעדר ומכאן שאין כל מקום להתערב בהחלטה זו.

הוא הדין לגבי הערעור על העונש. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית למעט המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם הטילה הערכאה הדיונית עונש חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים-לעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10).

עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים הנ"ל. העונש שהוטל עליו הינו עונש סביר, מדוד ומקובל כך שאין כל מקום להתערב בו.

אשר על כן אני דוחה את הערעור על העונש.

במידה וניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו.

על המערער להפקיד את רשיונו לאלתר ולשלם את הקנס ב- 3 תשלומים כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.7.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.