בונר מיכאל נ' ביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה שבה ביקש להכיר במחלת הברכיים ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה.

2.בהחלטה מיום 27.7.10 קבענו, לאחר שמיעת הוכחות בתיק, כי קיימת תשתית עובדתית כנדרש להכרה בפגיעה לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה וכי יש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. על כן, מונה ד"ר אסא לב-אל (אורטופד) כמומחה מטעם בית הדין.

3.ד"ר לב-אל הגיש חוות דעת והשיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו, כאשר מסקנתו הייתה שלא מדובר בפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה מבחינה רפואית, וכי אין קשר סיבתי של ממש בין עבודת התובע לבין מחלתו.

בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר לב-אל ניתן פסק דין ביום 7.9.2011, בו נדחתה התביעה לדמי פגיעה.

4.במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין, הסכימו ב"כ הצדדים להצעת בית הדין הארצי, לפיה עניינו של התובע יוחזר לבית דין זה, על מנת שנמנה מומחה נוסף אליו יועבר כל החומר הרפואי והחלטת העובדות והוא ישאל את השאלות הרלוונטיות להכרה בליקוי הברכיים כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה, כאשר בפני המומחה שימונה לא תהיינה חוות דעתו של ד"ר לב-אל (פסק דין של סגן הנשיאה השופט יגאל פליטמן מיום 13.6.12).

5.לאחר שהתיק חזר אלינו מונה, בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ד"ר חיים צינמן כמומחה רפואי נוסף. ד"ר צינמן הגיש חוות דעתו, אך לאחר שהתברר כי בשל טעות חוות דעתו של ד"ר לב-אל הייתה בפני ד"ר צינמן, מונה במקומו ד"ר אליהו סלטי.

6.בחוות דעתו קבע ד"ר סלטי כך:

"ה. אכן מדובר בפגיעות מיקרוסקופיות חוזרות, נשנות ובלתי הפיכות בסחוס הפיקה אשר מצטרפות יחדיו לכדי חנזק הקיים בשתי הפיקות בלבד. אין קשר בין הפגיעות בסחוס והפיקה לבין המחלה הניוונית שאובחנה בסחוס המפרקי בשאר מדורי הברך. המחלה הניוונית במדורי הברך האחרים הינה הוצאה של תהליך תחלואי רגיל האופייני לחולים בגילו הכרונולוגי של התובע ואינה חורגת בחומרתה מזו הצפויה על פי גילו.

ו.רפיון גידים הינו ממצא מולד אשר ב"התנהלות רגילה" של פרטים באוכלוסיה אינו בא בד"כ לידי ביטוי קליני אם כי קיימים חולים הסובלים מ- CMP גם אם אינם עוסקים בעבודה המצריכה כפיפה אינטנסיבית של הברכיים מעל לזוית המצוינת. יחד עם זאת אין ספק כי כאשר קיים "גורם סיכון" כמו רפיון גידים הרי שאופי עבודתו של התובע כמפורט בכתב ההחלטה של בית הדין יש בו כדי לגרום לנקיעות חוזרות ונשנות של הפיקה עד כדי הופעת הנזק שאובחן (CMP). לפיכך ניתן לומר כי הסיכוי להופעת המחלה במקרה של התובע על רקע אופי עיסוקו היא 80% אותן ניתן לשייך לפעולות הטיפוס והכפיפה האינטנסיבית של הברכיים אותן ביצע התובע במהלך עבודתו".

ד"ר סלטי התבקש לענות על שאלות הבהרה, ביניהן בכל הנוגע לקביעתו כי עליה וירידה בסולם מצריכה כפיפה של הברכיים בזווית העולה על 90 מעלות והבהיר כי מדובר ב"נגזרת של תיאור אופי עבודתו אשר הצריך עליה וירידה בסולם או מדרגות כמתואר בהחלטת בית הדין".

על רקע קביעה זו, ביקש ב"כ הנתבע לפסול את חוות דעתו של ד"ר סלטי בשל סטייה מן העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 20.5.13.

לאחר מכן, הגיש ב"כ הנתבע השלמת טיעונים בה ביקש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר אסא לב-אל על פני זו של ד"ר אליהו סלטי ולקבוע כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו כפי שתוארו.

7.דיון ומסקנות

לאחר הקביעה שקיימת תשתית עובדתית למיקרו-טראומה בעבודת התובע, עומדות לפנינו שתי חוות דעת מנוגדות במסקנותיהן. לא מן המיותר לציין כי אין להתייחס לחוות דעת של ד"ר צינמן שנפסלה בהסכמת ב"כ הצדדים לאחר שנחשף לחוות דעתו של ד"ר לב-אל, בניגוד להוראות בית הדין הארצי לעבודה.

לפי דעתו של ד"ר לב-אל אין מדובר כאן בנזק מצטבר (פגיעה מסוג "וinjury"). ד"ר לב-אל מכיר בכך שמדובר במחלה שנגרמת עקב צירוף של מספר גורמים, חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים. באשר לקשר סיבתי, השיב ד"ר לב-אל כי "השפעת העבודה על התפתחות המחלה במקרה זה שולית, שאם לא כן צריך היה לצפות כי סימני המחלה יתגלו מוקדם הרבה יותר" (תשובה לשאלת הבהרה ד'). ממשיך ד"ר לב-אל ואומר "איני יכול אלא לסכם כי תנאי עבודתו של התובע לא תרמו תרומה של ממש להתהוות מחלתו. איני מסוגל לתת לכך ביטוי באחוזים באשר אין שיטה לחשב זאת" (תשובה ח' לשאלות הבהרה).

מנגד, סבר ד"ר סלטי, כפי שהוזכר לעיל, כי אכן היו חבלות זעירות ומצטברות שנגרמו בעבודת התובע. למחלת התובע מספר גורמים, כולל רפיון גידים מולד, תהליך תחלואי האופייני לגיל, אך לפי סברתו, אופי העבודה של התובע יש בו כדי לגרום לנקיעות חוזרות ונשנות של הפיקה עד כדי הופעת הזנק שאובחן (CMP), כאשר הסיכוי להופעת המחלה על רקע אופי עיסוקו של התובע הוא 80%, וזאת עקב הפעילות האינטנסיבית של הברכיים במהלך העבודה.

ניתן לסכם שד"ר סלטי רואה כי השפעת העבודה על הופעת המחלה אצל התובע הינה כ- 80%.

בהתאם להלכה הפסוקה, כפי שנקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה: ככלל, כאשר קיימת מחלוקת בין מומחים יועצים רפואיים שהתמנו על ידי בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי, יכריע בית הדין על פי עקרונות פירוש חקיקה מתחום הבטחון הסוציאלי, לפיהם ספק פועל לטובת המבוטח (דב"ע נו/0-66 מזל קרסנטי נ' המוסד, לא פורסם ; עב"ל 213/98 שלוט וימן נ' המוסד פד"ע לח 558; עב"ל 106/07 דורית גלס נ' המוסד, לא פורסם)"

במקרה שבפנינו קיימת מחלוקת בין המומחים שמונו, ד"ר לב-אל וד"ר סלטי, בעיקר בכל הנוגע לקשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע שהוגדרו בהחלטה מיום 27.7.10, לבין מחלתו.