בונדריוב נ' פוזאילוב

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם שכירות.

2.ביום 25.4.09 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות לשנה. על פי ההסכם שכרה התובעת מהנתבע דירה בת שני חדרים ברח' המלך ג'ורג' בירושלים לתקופה של שנה. על פי ההסכם התחייבה התובעת לשלם לנתבעת שכר חודשי של 2,600 ₪ ולהפקיד בידי הנתבע שטר בטחון על סך 10,000 ₪. בנוסף התובעת מסרה לנתבע את השקים עבור תקופת השכירות מראש.

3.התובעת טוענת כי ביום 11.12.09 קרסה התקרה בדירה על ראשה, היא גם נפגעה מנפילת חיפוי הגבס וגם נאלצה לעזוב את הדירה, לאחר שהנתבע סירב לתקנה.

התובעת טוענת כי עד ליום 28.1.10 פנתה שוב ושוב לנתבע וביקשה כי ידאג לתיקון התקרה ומשלא נענה לה, נאלצה לפנות את הדירה.

4.הנתבע מצידו טוען כי היתה בדירה רטיבות קלה בלבד שנגרמה ע"י התובעת עצמה, ותוקנה על ידי קבלן מטעמי, אך התובעת בחרה לעזוב את הדירה לאחר שחברי וועד הבית התלוננו כי הדירה משמשת לה למעשים בלתי חוקיים. לטענת הנתבע הוא זכאי לשכר דירה עד לתום תקופת השכירות, וכן להחזר הוצאות מים וחשמל, אך הנתבע לא הגיש תביעה שכנגד.

5.הנתבע הגיש את השקים שנותרו בידו, לרבות שטר הביטחון לביצוע בהוצאה לפועל.

6.התובעת דורשת במסגרת הליך זה פיצוי בסך 12,000 ₪ על הפרת הסכם השכירות והנזקים שנגרמו לה.

דיון והכרעה:

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את המסמכים והתמונות שהוצגו בפניי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, הרי שמסקנתי היא כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית.

8.הנתבע טען כי התובע והשכנה בדירה מעלה קשרו קשר, ופתחו צינור מים כך שתהיה נזילה לתוך תקרת הדירה. בניגוד לנטען ע"י הנתבע בכתב ההגנה בדיון שהתקיים בפניי טען כי היו נזילות בשלושה מועדים – שתי פעמים תיקן את הנזילות קבלן מטעמו אך בפעם השלישית הנזק היה גדול מידי לתיקון.

9.הנתבע אמנם הזמין את הקבלן מטעמו לעדות, וזה טען כי הרטיבות היתה קלה מאד – אך להתרשמותי מדובר ברטיבות בפעם הראשונה ולא בשל כך עזבה התובעת את הדירה.

10.התובעת מצידה הציגה תמונות קשות ביותר של הרטיבות ושל קריסת התקרה ואף הציגה אישור של עיריית ירושלים מיום 3.1.10 כי בשל קריסת התקרה הבניין הוכרז כמסוכן. הנתבע הציג בדיון האחרון אישור של העירייה מיום 30.5.11, לפיו הוסרה הסכנה וזאת לאחר שבוצעה יציקה בתקרה. אישור זה דווקא העיד על כך שאכן הליקוי בדירה היה חמור ודרש יציקה מחדש של התקרה.

11.מטעם התובעת גם העיד מר גלוביק, שכן המתגורר בבניין כ-11 שנה והעיד שבשל הפיצול הוא הלא מקצועי של הדירות בבניין כל השנים יש בעיה של רטיבות. השכן אף הצהיר כי הוא שוחח עם הנתבע במהלך השנים, אך הנתבע סיים לתקן את הרטיבות.

12.על כן מסקנתי היא, כי הדירה הייתה לא ראויה למגורים, והנתבע לא מילא אחר חובותיו מכוח הסכם השכירות ומתוקף בעלותו במקרקעין.

13.הטענה לפיה התובעת הפרה את ההסכם בשל חשש לעסקיה הלא חוקיים, לא הוכחה כלל וטוב היה אילו לא נטענה.

14.נוכח ההפרה היסודית של ההסכם וחוסר האפשרות של התובעת לגור במקום, הרי שאני קובעת שהיא לא נדרשת לשלם דבר בגין המשך תקופת השכירות ואף זכאית לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, התקופה שבה נאלצה לחיות עם רטיבות ועוגמת הנפש שנגרמה לה.

14.התביעה לפיצויי בגין נזקים רפואיים נדחית, שכן אלו לא הוכחו, גם התביעה לפיצוי בגין הוצאות הובלה נדחית, שכן בהוצאות אלו היתה התובעת נושאת בכל מקרה עם תום השכירות.

15.על כן הנתבע ישלם לתובעת פיצויי בסך 5,000 ₪ ויישא בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

***