בולוס נ' אוסאמה ואח'

פסק דין

השאלה הניצבת לדיון היא, האם יש לסלק את התביעה על הסף.

עינינו רואות, כי הדיון בשאלה הנ"ל נעשה במסגרת 'פסק דין', כך שהתשובה לה מצויה כבר בכותרת.

נתוני רקע:

התובע הגיש תביעה כספית לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בגין נזק הממון וכן עוגמת הנפש אשר נגרמו לו עקב מעשי הנתבעים, אשר הגישו התנגדות לוועדה המקומית לתכנון ובניה לבל תנפיק לו היתר בניה, ובה עתרו לוועדה להפסיק את עבודות הבניה אותן החל לבצע בביתו הסמוך לבית הנתבעים.

התובע טוען, כי הנתבעים הגישו את ההתנגדות מבלי שהייתה להם זכות בדין לעשות כן , מאחר שלא מדובר בשותפים באותה חלקת מקרקעין. עקב הגשת ההתנגדות, הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי ביום 14/10/09 צו הפסקה מנהלי האוסר על התובע להמשיך בביצוע העבודות.

לטענת התובע, צו ההפסקה המנהלי שהוצא נגדו גרם לו ולבני ביתו עוגמת נפש רבה, שכן במסגרת העבודות אותן תכנן לבצע הוא הרס מדרגות המובילות לקומה העליונה במטרה לבנות תוספת בניה להרחבת הבית לקראת לידת ילד נוסף, מבלי להספיק לבצע את המתוכנן. עוד טוען התובע, כי הפסקת העבודה גורמת סכנה לציבור המבקרים בסביבה בשל סכנת התמוטטות של החלקים הישנים שבמבנה.

התובע מבסס את תביעתו על עוולת הנגישה, עוולת הרשלנות, העוולה בדבר גרם הפרת חוזה עם הקבלן עמו התקשר לביצוע העבודות, והפרת חובות חקוקות על ידי הנתבעים. סכום התביעה הועמד על 118,500 ש"ח לפי החלוקה הבאה: סך של 80,000 ש"ח בגין עוגמת נפש; סך של 8,500 ש"ח בגין החזר עבור עבודות שונות שבוצעו בידי הקבלן; וסך של 10,000 ש"ח בגין פיצויים ששולמו על ידי התובע לקבלן עקב הפרת החוזה עמו, לאחר שנאלץ להפסיק את העבודות מיד עם קבלת צו ההפסקה המנהלי.

עוד למן הגשת כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי יש לסלק את התביעה על הסף, בהיותה טורדנית וקנטרנית וחסרת בסיס משפטי. הנתבעים הוסיפו, כי לא נפל פגם כלשהו בהתנהגותם, וכי פנו לוועדה המקומית לתכנון ובניה בהתנגדות למתן היתר בניה לתובע, רק לאחר שהתחוור להם כי עבודות אלו מבוצעות ללא היתר כדין, וכי הן עלולות לגרום לביתם, הסמוך לבית התובע, נזק רב.

דיון והכרעה:

להקלת הדיון, אדון בכל אחת מן העוולות המוזכרות בכתב התביעה בנפרד.

אך קודם לכן רואה אני לציין, כי התובע עדכן את בית המשפט בדבר החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה בישיבתה מיום 31/1/11 לאשר את תוכנית הבניה שלו (בתנאים שצוינו שם).

ערר שהוגש על ידי הנתבעים על ההחלטה הנ"ל נדון בפני וועדת ערר מחוזית אשר החליטה בישיבתה מיום 3/4/11 לדחות את הערר, בכפוף להגשת תוכנית מתוקנת על ידי התובע אשר תתייחס לתנאים שפורטו בהחלטה.

עוולת הנגישה:

סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- "הפקודה") מגדיר את עוולת 'הנגישה', כדלקמן:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים."

נטל הראיה להוכיח כי התקיימו יסודותיה המצטברים של עוולת הנגישה רובץ לפתחו של התובע, במסגרת העיקרון כי המוציא מחברו עליו הראיה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526, 594).

בהתאם להגדרה שהובאה לעיל, התנאי הראשון והבסיסי להתקיימות עוולת הנגישה, הוא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל. מתוך טיענוי התובע עצמו לא מצאתי ביטוי להתקיימות הליך נפל. ככל שעסקינן בהוצאת צו הפסקה מנהלי – אין להשלים עם מצב בו הוצאת צו כזה תוגדר כהליך 'נפל'. יושם אל לב, כי גם התובע עצמו אינו טוען שצו ההפסקה המנהלי הוצא שלא כדין, שכן הוא מאשר כי החל בביצוע העבודות מבלי שהיה בידו היתר בניה, ואף הוסיף כי כיבד את הצו ופעל על פיו. ברור אם כן, כי לא ניתן להגדיר את הוצאת הצו המנהלי כהליך נפל .

לגבי עצם פתיחת ההליך בוועדה המקומית לתכנון ובניה לצורך קבלת היתר בניה - לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהוא נפתח על ידי התובע בעת הגשת הבקשה לקבלת ההיתר המיוחל, ולכן ברור כי לא נפל פגם כלשהו בפתיחתו.

אלא שעיקר הטרוניה של התובע מופנית כנגד התמשכות הדיון בוועדה בשל הגשת ההתנגדות על ידי הנתבעים - אותה מכנה התובע 'התנגדות סרק' - ואשר עיכבה לטענתו את הוצאת ההיתר משך זמן רב.